גיל וינשטיין / רדוד |
והבכי לפתע פורץ
מנסה להשתיק אנחותי
הבוקעות מגרון מלוח ומר
מוחי בסתר שואל
הכיצד בורח למעלה הצל
כי מי ייטיב להבין
את מה שנישא באויר
וגם כשאני אותן פוקח
האובדן אינו בורח
הוא תמיד מלווה אותי
עמוק עמוק ברחשי ליבי
וכך בין יקיצה לסיוט
בין אוטופיה למציאות
הנוף מיטשטש בחדות
ואני טובע בים רדוד
רדוד...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|