|
תיבה עם עלי זכוכית נחה
רובצת למרגלות הימליה קסומה
רסיסי זכוכית צבעוניים
מפללים לעוף כזכרונות מתוקים
ולהתערבב בצבעי האופק
של שדות קשמיר
מחייך סוף סוף
ודמעת תבונה מבצבצת בעיני
זולגת
אל ימת הבדידות
בגרונו של נווד מזוקן
פזמון חדש נובט |
|
|
אבל, כבוד
השופט! לא ידעתי
שהיא יהודיה!
אדולף, הדור
הבא, נתפס |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.