ארבל הכרמלי / אומר לך מי את |
שמעט כבר יודעת על עברי,
רוצה שבחיי תזרח השמש
תמורת אהבתי לה כנגד.
היא חוששת לאבד הזהות
כי אולי חרדה מלב בשותפות,
היא צוחקת מבדיחה טובה,
אוי, כמה שהיא שפויה....
היא נרגשת מחיוך שפוגשת
כי חיוכיי כשמש מלטפת...
אז דופק בדלת והיא שמחה
אך כשצריך ללכת היא בוכה,
מתכנסת כאילו בבועה
עד שתתפזר העננה
ושוב אבוא אליה והיא תביט,
היא תשתוק- תאבדנה המילים,
כי נמצה אהבתנו במעשים
השווים פי אלף מונים,
ואז נרדם בגופות משולבים
עייפים ממסע עינוגים.
5/07/02 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|