הדבר הראשון שאילנה אמרה כששאלתי אותה אם היא רוצה להתחתן היה
שתוכיח שאתה באמת רוצה. ואני, אני לא טוב בדברים האלה,
ביומולדת שלה היא ביקשה שאני אקנה לה משהו מיוחד, אז קניתי לה
דג כחול עם פסים צהובים, כמו שיש באקווריום שבסאן פלאוור, איזה
מאה שקל עלה לי, וזה לא עצר אותי, כי כשאוהבים מישהו מה זה מאה
שקל, אפילו שאני אלרגי לדגים, ונהיית לי פריחה כזאת כשאני אוכל
אותם, ואני יודע את זה רק בגלל שפעם הלכנו, אני ואילנה, למסעדת
דגים באילת ואילנה הזמינה דג נילוס, ואני לא הייתי רעב אז
לקחתי סלט יווני, ובסוף הארוחה אילנה נישקה אותי על השפתיים,
והיו לה שאריות של דג בין השיניים שבלי כוונה בלעתי, ואחרי כמה
זמן נהייתי אדום והתנפח לי הגרון ולא יכולתי לנשום, ואילנה
נורא נבהלה וקראה מהר לאמבולנס, והחזיקה לי את היד כשנתנו לי
זריקה. וכל מה שאילנה אמרה לי כשהבאתי לה את הדג, שכבר קראתי
לו שרגא, היה שאין לי מקום לאקווריום, אבל תודה, ועכשיו יש לי
שרגא כחול וצהוב שמסתכל עליי כשאני שוכח להאכיל אותו במבט עצוב
כזה, כמו שאילנה הסתכלה עליי כשהיא אמרה שלמה תמיד צריך להסביר
לך הכל, ושאולי תבנה לי משהו, משהו שיוכיח שאתה רציני, וחשבתי
לעצמי שבטח, ושאני יכול לעשות את זה.
אז הלכתי לחנות לחומרי בניין, וקניתי כמה לוחות של עץ, חשבתי
שאולי אילנה תאהב שאני בונה לה תיבת דואר חדשה, כי זאת שיש לה
ממש מכוערת, יש עליה פסים ירוקים ושחורים ובחזית כתוב עליה
אילנה רובינק, ואמרתי לה פעם שהתיבת דואר שלה מזכירה לי את יום
השואה, ויומיים היא לא דיברה איתי, כי היא אמרה שבאיזה זכות,
ושסבתא שלה ניצולת שואה, אבל אילנה רק הסתכלה על התיבה החומה
שבניתי, ושכמעט הדבקתי בגללה את האצבעות, ואמרה שזה מה שבנית
לי, וזרקה את התיבה לפח, תבנה לי משהו אחר, גדול יותר, היא
אמרה בשקט, ורק אחר כך אני אוכל להחליט אם אני רוצה להתחתן או
לא, וסגרה את הדלת. משהו יותר גדול, אין בעיה, שטויות, זה רק
עניין של דמיון, אני יכול לעשות את זה, ככה הגעתי לרעיון של
לבנות לה נדנדה מעץ בחצר, כי כל פעם כשהיינו עוברים ליד גן
משחקים אילנה הייתה מכריחה אותי לנדנד אותה, ואם הנדנדות היו
צרות מדיי היא הייתה מבקשת ממני לדחוס אותה לתוך המושבים, ואז
לעזור לה להחלץ מהם. אז לקחתי מידות של הטוסיק שלה כשהיא ישנה,
כי כשניסיתי למדוד אותו, כשהיא התכופפה להוציא משהו מהמגירה
התחתונה, היא תפסה אותי וכמעט החטיפה לי סטירה. בסוף יצאה
נדנדה מושלמת, אבל, כשאילנה יצאה לחצר לראות מה שמתי שם בלי
שהיא תשים לב, היא רק נדנדה קצת את הנדנדה ואמרה שמה אתה רוצה
שאני אעשה עם זה, והסתכלתי עליה וניסיתי לרמוז שזה בשביל שהיא
תוכל להתנדנד כמה שרק בא לה, ואילנה אמרה שזה לא מספיק טוב,
ושפעם אחת, גלעד, פעם אחת תעשה לי משהו יפה.
היא כמעט בכתה כשהיא אמרה את זה, ככה שנורא ריחמתי עליה, ממש
רציתי לעשות אותה מאושרת. אז ישבתי וחשבתי מה אילנה הכי אוהבת
חוץ ממני, היא אוהבת לאכול פסטה עם רוטב עגבניות, וגם שמלות
בצבע כחול, כי זה מתאים לה לעיניים, וגם גורים של כלבים, אבל
אי אפשר לבנות לה משהו עם זה. ואז עליתי על זה, היא אוהבת את
הים, זה המקום שאילנה הכי אוהבת להיות בו, והייתה בכל הזדמנות
עושה מסיבת חוף, רק לשנינו ונזהרת מאוד שלא יהיו דגים בסביבה,
כדי שאני לא אהפוך להיות אדום פתאום. אז אמרתי שאם סנדרסון
יכול להבטיח לבנות למזי כהן ארמון, גם אני יכול. אז קניתי שטח
על החוף של תל אביב, והתחלתי לשרטט תכניות, ולבנות יסודות
לארמון של אילנה, וזה לקח זמן, ככה שבינתיים אנשים התחילו
להתאסף סביבי, והחברה להגנת הטבע הייתה מפגינה שאני מחריב את
החוף של תל אביב, ולי לא היה אכפת, כי אין דבר יותר רומנטי
מאשר לבנות ארמון לחברה שלך, ואחרי שהצורה של הארמון כבר
התחילה להתגבש, אספתי כל מיני סוגים של צדפות ואצות וקונכיות
של סרטנים שמתו ועיצבתי איתם את הארמון של אילנה. חלונות,
קירות, מדרגות ודלתות עשיתי מזכוכית, וגם את כל הרהיטים, כי על
חול אי אפשר לשבת. אין לנו בארמון חשמל, אבל זה בסדר, כי אנחנו
גם ככה לא רואים טלוויזיה, ולהתקלח אנחנו יכולים במקלחות של
הים. בסוף הייתי דיי גאה בארמון של אילנה, שבניתי לבד, אפילו
שהאנשים מהחברה להגנת הטבע ניסו להרוס לי אותו, וקראתי לאילנה
לראות מה בניתי לה.
אילנה נכנסה לארמון וישר היה לה חיוך על הפנים, היא בדקה את
הקישוטים מהצדפות שהיו על הקיר, ועל האמבטיה מזכוכית, שבניתי
כדי שאם נרצה להרגיש מה זה אמבטיה, תמיד אפשר יהיה למלא מים
מהים ולהתרחץ,  ואמרה שאיזה יופי, על הסרטנים ששמתי על המעקה
של המדרגות, ונגעה, כדי לראות אם זה אמיתי, במדוזה שעשיתי ממנה
מנורה לסלון, וקפצה על המיטה מזכוכית, ששמתי עליה מזרון של
סימונס, כדי שאילנה תרגיש כמו בבית, ונתנה לי נשיקה ואמרה שזה
מקסים, ולפני שהיא אמרה מה היא החליטה התחיל לרדת גשם, וכל
הארמון נפל והתמוטט עלינו, ומזל שהאנשים מהחברה להגנת הטבע היו
שם, כי אחרת לא היה מי שיציל אותנו מלטבוע בחול, ויגיד לנו שזה
עונש מאלוהים על זה שזיהמנו את החוף, ואני התעלמתי, ורק חיכיתי
שאילנה תגיד סוף סוף שהיא רוצה להתחתן איתי, ואפילו לא שמתי לב
לאצות שנדבקו אליי, רק שאלתי מה החלטת, ואילנה ניקתה את כל
הצדפות והחול שנכנס לה לחזייה, ואמרה שקיבינימאט, גלעד, ושלמה
אתה תמיד כל כך מעופף, וכל האנשים מהחברה להגנת הטבע אמרו שכן,
ושאיך בכלל חשבת על זה שזה יחזיק מעמד. עכשיו אני צריך להוכיח
שאני לא מפגר שמקשיב לשירים של סנדרסון. אין לי מושג איך עושים
את זה.