תריסים נושנים מכים
בצילם על מיטתה
והיא כבת 90, עדיין
נמה את שנתה
סבא מתקרב, היא
בחיוך מסתדרת
רכוב על סוס לבן
בעצם זהו פרד
מטעמים הכינה וצידה
לדרך לא נודעת
אוספת שמלתה, ורצה
אך השיירה פוסעת
הכלבים דוממים
והשיירה עוברת
שיירת הפרדות השחורות לא עוצרת
סדין סתור עטור קמטים
טובעו הם על עורה
היא מתהפכת, מלטפת
חלקת מיטה סדורה
מתיישבת, משאירה
את חלקתו פנויה
הוא לא ישוב, זאת
היא יודעת, אך התקווה סמויה
עוטה את חיוכה
בצלילות מפוכחת
מאור פניה, ההומור
הנימה המבודחת
אך הכלבים דוממים
והשיירה עוברת
שיירת הפרדות השחורות לא עוצרת. |
