אפק חן / בחיק השמים שלי |
קצת אומללה.
הם שרויים במין אופריה של תכלת.
רצון לא ברור, שלפתע מתגמד
לנוכח המציאות הבוטה,
מצוי במצב ביינים של נפתולי הרגש וההגיון.
ובשמים,
אני מביטה ורואה את מה
שנבצר מאחרים לראות.
וברכות מלטפת,
בחיק השמים, השמים שלי
שחפים מכל רוע, ולא שואלים שאלות
אלא רק אוהבים בתמימות,
אז אפשר לבכות
ולראות את מה שרק אני יכולה לראות,
ואחרים לא יכולים
ואולי לא יוכלו לעולם
אותי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|