[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רינה דורפמן
/
עוויה של כאב

נועה ישבה בתוך החדר המואר שהיה אפוף בערפל של עשן סמיך. היא
ניסתה להתרכז בסיגריה שהחזיקה בידה ולהימנע מלהביט אל עבר גיא
שישב מולה. היא נאנחה ושאפה שאיפה עמוקה מהנובלס לייט שהחזיקה
בידה. היא התגעגעה לתחושה המוכרת של הנובלס הרגיל. היא ידעה
שהיא מכורה לתחושת האי נעימות המוכרת שהרגישה ברגעים אלו ממש.
היא הבחינה בעומר נכנס ומיד קפצה עליו שולחת את לשונה עמוק אל
תוך גרונו.

עומר נכנס לחדר ולפניי שהספיק לבחון בדקדקנות כמו שנהג לעשות
את יושביו הרגיש איך הלשון הכול כך מוכרת של נועה חודרת את
גרונו . הוא השמיע קול הנאה דק וידיו גלשו במורד גבה. הוא
הוריד את אצבעותיו נמוך יותר ויותר משווע להגיע אל אחוריה של
נועה כשנזכר שהם לא לבד ופתח  את עיניו בודק אם מישהו הבחין
בניסיונו. לרגע הוא אף רצה להתנתק מחלל פיה של נועה אך מיד גאו
בו רגשותיו והוא עצם שנית את עיניו כמעט חונק אותה בחיבוקו.

גיא ישב על הכסא מול המיטה מרכין קלות את ראשו. הוא עישן את
הווינסטון, מגניב מדיי פעם מבט אל עבר החברה של החבר הכי טוב
שלו. ככה הוא נהג לקרוא לנועה בכדיי להדחיק את רגשותיו למרות
שדבר זה לא עזר במיוחד. חיוך קל עלה על פניו כשראה איך היא
מקמטת באינסטינקטיביות את מצחה הקטן לאחר שאיפה מהנובלס לייט
שהוא ידע שהיא שונאת. הוא ידע שהיא שונאת אותו עוד יותר. הוא
השתנק קלות נחנק מהעשן שהצטבר בגרונו. בזמן האחרון זה קרה לו
יותר מדיי. בזמן האחרון הוא בילה יותר מדיי עם נועה. כל כך
קרוב ועם זאת כל כך רחוק. הוא שאף שחטה נוספת מהסיגריה שבידו
בניסיון להתנתק מהמחשבות על נועה והביט על גבה שהיה עטוף בידיו
של עומר.

נועה הרגישה את מבטו של גיא נח על גבה ומיד לאחר מכן את
הרטיבות בעינה השמאלית שהופיעה כל פעם שחשבה על הבן אדם שכל כך
אהבה. היא התנתקה מעומר בכדיי לנגב את אותה עיין מזורגגת שסבלה
מהזיות כאילו הייתה ברז. היא ראתה את עיניו של עומר ננעצות בה
בחשדנות ומיהרה למלמל שנכנס לה משהו לעין.

עומר שמע שוב את התירוץ ששמע בכל פעם שנועה הייתה מתחילה
לבכות. "נכנס לי משהו לעין". הוא הביט אל עבר גיא שישב בפינה
במבט מרוגז וראה איך זה משפיל את מבטו. הוא הרגיש מסופק ונשק
לנועה על המצח מכריז על בעלותו ומוודא שה"חבר הכי טוב שלו"
רואה את זה.

גיא הרגיש אשם ומיהר להתנצל ולהסתלק מהחדר בטענה כי הוא שכח
שהבטיח לאסוף את סרגיי מהקניון. הוא יצא במהירות מהבית מבטו
מופנה אל מרצפות הגרניט הכמעט שחורות. רק כשיצא והתרחק הוא יכל
לנשום בהקלה. הוא הכניס את המפתח לחור המנעול ונכנס למכונית
האאודי הלבנה שלו. הוא יצא אל הכביש הכמעט ריק של שבת בערב
סוחט את דוושת הגז כמעט עד סופה שומע את מכוניתו משמיעה קולות
מאומצים. זה לא התאים לו החוסר אחריות הזה. הוא היה מודע למה
שהוא עושה לסכנות של זה להשלכות. אבל משהו בו רצה לעשות זאת,
לעשות דווקא לחבר הכי טוב שלו. לעשות דווקא לזאת שהוא כל כך
אהב.

עומר היה מרוצה מעזיבתו של גיא. הוא צחק עם חבריו לא מסיר את
ידו השמאלית מכתפיה השחומות של נועה. הוא לא שכח להגניב כל כמה
דקות נשיקה אל עבר השפתיים המדהימות של חברתו ולהביט במבט מנצח
אל חבריו. לפתע שמע את הטלפון מצלצל ובטרחה קלה הרים אותו צועק
הלו קולני אל תוך השפופרת.

נועה הרגישה את ידו של עומר נלחצת כלפיי כתפה ולאחר שהביטה אל
פניו ראתה כי הוא חיוור ופיו רועד בעצבנות. היא לא ראתה אותו
אף פעם במצב כזה. לפתע הוא התנתק ממקומו תפש בידה והם יצאו
בסערה מהבית.

גיא שכב על המיטה של בית החולים קולות הצפצוף של המכשירים
אליהם מחובר מציקים לו כמהה. חיוך מרושע השתרע על פניו נפסק
מדיי פעם לעוויה של כאב. הוא הרגיש לחץ על חזהו ועיניו נמלאו
דאגה. הוא ידע שהוא ימות, הוא היה מוכן למות, הוא רצה למות.
הדבר שממנו פחד הוא שימות לפניי שהיא תגיע לפה לראות את גופו
גוסס כמו שנשמתו גססה במשך כל הזמן שהיא לא הייתה איתו.

עומר הרגיש את מיצי קיבתו עולים בו כשהורשה לבסוף להיכנס
ולהיפרד מחברו הטוב ביותר. הוא ראה את אמו של גיא יוצאת בבכי
מטורף למראה בנה הכמעט דומם. עומר רצה לדבר, להתנצל, לכאוב אך
כל מה שיכל לעשות זה לעמוד בדממה איומה מתנדנד קלות.

נועה התפרצה אל החדר מרביצה כמעט לשיירת הרופאים והאחיות שניסו
לעצור אותה. היא דחפה את עומר שעמד על יד מיטתו של גיא ונפלה
על הרצפה מצמידה את שפתיה לידו הכל כך קרה של גיא. היא עזרה
אומץ במשך כמה רגעים כדיי להביט אל תוך עיניו של אהוב לבה. היא
לא רצתה להלאות אותו בשאלות של למה, אחריי הכל היא ידעה את
התשובה.

גיא סקר את שני האנשים שאכלסו את החדר הצפוף שבו נועד למות.
לרגע התעוות קצה פיו למעין חיוך מרושע. הריי זה מה שהוא רצה
שיסבלו שירגישו אשמים. זאת הסיבה שהוא לא הבין למה עיניו
התמלאו דמעות בניגוד להבעת פניו. הוא עצם אותם שנייה כדיי
להתאושש ולחזור להיות הוא בעל הגאווה והכבוד העצמי הגבוה זה
שמראה להם מראה להם עד כמה הם טעו.

עומר שמע את הצליל המונוטוני חודר את ההלם שבו נמצא. הוא שלח
מבט אל עבר המכשיר שהראה את דפיקות לבו של חברו הטוב ביותר.
חושך.

נועה שמעה את קול החבטה של עומר מאחוריה. אך במקום להסתובב היא
הצמידה את שפתיה בעוצמה מרובה אף יותר אל ידו הקרה של גיא. היא
הרגישה איך עינה השמאלית מתמלאה שוב באותה רטיבות מזוינת. נכנס
לי משהו לעין היא אמרה לעצמה.

גיא הרגיש דחף אנרגיה עצום מתחתיו. מוזר הוא חשב אני אמור
לגסוס לא לרצות לעוף. הוא ניסה לסגור את ידו בפעם האחרונה על
אצבעותיה של אהובתו אך ידיו עברו בריק. הוא הביט אל המקום בו
קודם נמצאה נועה בכדיי למצוא ריק. מה קורה פה הוא תמה. הוא
גישש כמהה במבטו מחפש אחריי נועה ומוצא אותה לבסוף איפשהו למטה
מחזיקה את ידו.

אני אוהב אותך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
החיים הם כמו
משחק כדורסל:
בסופו של דבר
אנחנו מפסידים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/3/03 4:23
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רינה דורפמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה