כשהייתי ילד, ההורים שלי הביאו לי במתנה חזיר-ים. קראתי לו
גרשון.
הוא חי אצלי בחדר באקווריום קטן, והייתי משחק איתו ומאכיל
אותו, ובלי שאף אחד ידע, אפילו הייתי ישן איתו במיטה.

ההורים שלי טוענים שאני לימדתי אותו, אבל לדעתי זה היה טריק
שהוא המציא - בכל פעם שהייתי צועק לו "גרשון, תתהפך!", הוא היה
נשכב על הגב עם הידיים הזעירות שלו מושטות כלפי מעלה ומחייך
(מין חיוך כזה של מכרסמים).

לי זה לא ממש הפריע, אבל גרשון היה ממש מסריח. לא הוא עצמו,
למעשה, אלא מקום מרבצו. יום אחד, להורים שלי נמאס מהצחנה, והם
החליטו למסור אותו לחבר של אבי, ולא עזרו תחנוני.
לאחר שהחבר עודכן בנפלאות פעלוליו של גרשון, וקיבל הוראות
מפורטות על התפריט האהוב עליו, הוא לקח אותו לביתו.

לאותו חבר היה כלב לברדור ענק, אשר קפץ מיד כשנכנס הוא הביתה
עם האקווריום בידו, והתחיל לנבוח. לא עברה שניה, וגרשון התהפך
על גבו, וזקר את ידיו מעלה.

החבר הפסיק לצחוק, לאחר דקה או שתיים, כשהבין שזה לא טריק, אלא
התקפת לב.