ארבל הכרמלי / אהבתיה במדבר |
צימאוני אלייך בער,
תועה וחסר נשימה
ביקשתי עוד לגימה,
ואת כחמה יקדת
כלהבת אש רקדת,
ואני צרוב מלהט - אלייך ערגתי,
את חומך אליי ספגתי,
התדפקתי על שערייך
שתשקי אותי ממימייך,
קרבתי לבאר אליה תשוקתי כמהה
בגופי הצמא למגע,
חדרתי בלשוני ממש בפנים
והיו מיצייך משיבי חיים,
ושוב אני כנמר המדבר
המסתער על גופך שסער,
חודר לתוכך, מטריף חושייך
מאזין היטב לגניחותייך,
מתכנן את התזמון הראוי
לגמר מעשה אהבה לא הזוי.
3/04/02 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|