כשהתינוק נולד, הוא זוחל, תוך תקווה שבקרוב ילמד ללכת, ויצליח
ללכת.

כשהתינוק כבר הולך, הוא הולך לגן. הוא עושה זאת בשביל להיות
מוכן לעלות לכיתה א' בצורה הטובה ביותר.

כשהתינוק, שבעצם כבר ילד, הולך לכיתה א', ואחר כך ל-ב' וכך
הלאה...עד יב' מכינים אותו לקראת הלימודים לתארים:
באוניברסיטה/ במכללות/ בטכניון וכו'.
בינתיים, בין הלימודים בבית הספר, ללימודים האקדמיים הוא
הולך לצבא- מין זמן "רגיעה" מהלימודים. ייתכן שהוא הולך
מרצון, וייתכן שחייב, זה כבר תלוי בילד.
אתם בטח שואלים את עצמכם- למה ללמוד כל כך הרבה??- ובכן, בשביל
לעבוד בהמשך, בעתיד, במקום טוב.

הילד, שבעצם כבר הפך לנער, ואוטוטו הופך למבוגר, הולך ללמוד
ללימודי התואר.
בדרך, הוא מתחתן, ומתחיל להקים משפחה משלו. מוליד ילדים- אשר
מתחילים את חייהם כמו שהוא התחיל, וממשיכים אותם כמו שהוא
ממשיך..

אחר כך, המבוגר (שהיה פעם תינוק וילד) הולך לעבודה במטרה
להרוויח כסף, בכדי שבעתיד, יהיה לו, ולמשפחתו תנאי מחייה
טובים ככל האפשר.

כשהמבוגר, כבר הופך לקשיש, ומביט מסביבו:
רואה את ילדיו, שכבר הקימו משפחות משלהם, והם כבר אינם תלויים
בו. רואה את אישתו לצדו. רואה את הבית המפואר שאותו קנה בזכות
שפעם, כשהיה תינוק למד ללכת, הלך לגן- שם הכינו אותו לבית
ספר, הלך לבית ספר- שם הכינו אותו ללימודים של תארים, הלך
ללימודים אקדמיים- כדי לעבוד בעבודה טובה, הלך לעבודה טובה-
בה הרוויח הרבה כסף, קנה בית, בזכות הכסף מהעבודה. כעת, הוא
יושב על הכורסא שלו, ומביט על מה שסביבו, נהנה ממה שרואה,
ופשוט נח.

מסקנות:
- הכי חשוב ללמוד ללכת כמה שיותר מוקדם, כדי שתוכל בעת זקנה
לשבת ולנוח! (-;
- רק בעת זקנה מתחילים ליהנות מהחיים.(-: