[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







הנסיך הקטנצ'יק
/
משחק החיים

חוק ראשון בעולם: תמיד תקשיבו לאימא. כשאימא אומרת שיירד גשם
היום - כדאי לכם להכניס מטריה לתיק. כשאימא אומרת שהיא מפחדת
שמשהו רע יקרה - לא כדאי לכם לצאת מהבית.
אבל אימא גם אמרה לי שאסור לשקר - כמה חבל שדווקא הפעם לא
הקשבתי לה.
זה התחיל כעוד סתם ערב. מסיבת יומולדת של ידידה מהכיתה. חברים,
צחוקים שגעונות. מי היה מאמין שזה היה הערב שישנה את חיי.
הגעתי למסיבה לבוש בחולצה יפה וג'ינס. לא ממש מזיז לאחת מהבנות
שם. אני לא כזה. לא כזה שבנות אוהבות ונמשכות אליו. לא כזה
שבנות יתחילו איתו בפאב או בים. לא שאני מתוסכל מזה, כולה
הייתי בכיתה ט'. אבל עדיין , מחפש אהבה. התיישבנו כולנו בסלון
והתחלנו לרכל {מה שאנחנו עושים הכי טוב). לפתע, שמעתי מפינת
החדר: "אולי נשחק אמת או חובה?". עוד סתם משחק מפגר, סולם
אהבות, לתת מכות בראש של מי שאנחנו מחבבים, בקיצור שעמום. אבל
גם ככה היה לנו משעמם. הלכנו על זה.
והנה, התור שלי הגיע. גיל שואלת אותי את מי אני אוהב. האמת? לא
אהבתי אף אחת באותו הזמן. יותר מזה, היה לי סוד די קטן שמשנה
את פני הדברים על גבם, אבל לא חשבתי באותו הלילה:
"אני אוהב את שירה". למה אמרתי את זה? עד היום אני לא יודע.
אבל לשירה היה היום יומולדת.  אולי רציתי לתת לה להרגיש קצת
טוב. אז פתאום אני אוהב את שירה, או לפחות כולם חושבים כך.
הימים עברו, אני כבר ממזמן שכחתי את הערב הזה.  כמה חבל ששירה
לא.
והנה, ערב שישי, כולנו יוצאים לטייל בעיר. שירה אמרה לי באותו
היום שיש לה משהו לספר לי.
שירה ביישנית בדיוק כמוני. כל הערב שיגעתי אותה בשביל שתספר לי
כבר. עכשיו כשאני חושב על זה,
הלוואי שהייתי עוזב אותה במנוחה והולך הביתה. אז הנה, הרגע
שחיכיתי לו כל כך הרבה הגיע: שירה אוהבת אותי. אותי. הייתי
המום. מי היה מאמין? שאת הילד שכולן רואות רק בתור ידיד, שאת
השחיף
הקטן שאף אחת לא ממש שמה עליו, שדווקא אותו שירה אוהבת.
קפצתי על המציאה. שאני אפספס הזדמנות להיות "תפוס"? זה לא
שמחכות לי שורה ענקית של בנות שמתות שאני אהיה שלהן אז הלכתי
על זה.
איזו טעות עשיתי, הטעות של החיים שלי.
אני ושירה החלטנו ללכת על זה. לא ישר להיות חברים אלא להשקיע
בידידות שבעזרת השם תהפוך למערכת היחסים ששנינו מיחלים לה, אבל
הדברים לא קרו כמו שרצינו.
אני ושירה היינו כל כך מתאימים. אוהבים הכל ביחד. אותם שירים,
אותם סרטים, אותם מקומות בילוי. לא פעם ולא פעמיים התחלנו
לזמזם את אותו השיר ביחד. אני אהבתי אותה. באמת שאהבתי אותה.
אבל ישנם מקרים שאהבה לא מספיקה. שירה פגעה בי המון. במשך שלוש
שנים אני סבלתי את האהבה שלה, את השנאה , הקנאה השחצנות שלה.
ככל שלמדתי להכיר את שירה יותר טוב, למדתי לדעת שהיא מסוג
האנשים שלא כדאי להתעסק איתם. אני בטוח ששירה אהבה אותי, אבל
האופי שלה, האופי הכל כך לא מושלם שהביא אותי ללילות ארוכים
ללא שינה ולבכי ללא גבולות.
שלוש שנים בזבזתי על שירה. שלוש שנים של ניסיונות להתקרב אליה.
אבל היא המשיכה להתנהג אליי כמו לכלב.
המשיכה לגרום לי להרגיש שהסיבות לכל הבעיות שלנו הם בעצם אני.
בגלל הביישנות שלי לא התנשקנו אפילו פעם אחת במשך שלוש שנים.
בגללי בקושי בילינו בהפסקות ביחד. אני האשם שהיא התעלמה ממני
במסיבת הסיום. אני האשם שהיא מתביישת שאני אחבק אותה ליד כולם
או חס וחלילה אנסה לתת לה יד.
הייתה לנו מערכת יחסים מוזרה. הכל קרה דרך הטלפון. רבנו דרך
הטלפון. אהבנו דרך הטלפון. שירה פגעה בי המון. אם הביטחון
העצמי שלי היה עד עכשיו שואף לאפס, אז לאחר שפגשתי את שירה, יש
מתחרה חדש לתואר: "המקום הנמוך ביותר בעולם".
שלא תטעו , שירה אהבה אותי. וגם אני אהבתי את שירה, אבל זה
פשוט לא הלך. אני ניסיתי להתקרב  והיא דאגה להתרחק. אף פעם לא
האשמתי את עצמי במצב הקיים. האשמתי אותה. שירה פשוט לא ידעה
מהי מערכת יחסים. לי ולשירה היו הרבה עליות וירידות. כל שבוע
קרה מקרה שערער את כל מה שאנחנו מנסים לבנות, אבל אני לא
התייאשתי. ניסיתי שוב ושוב.
הצטערתי בכלל שהלכתי ליומולדת שלה באותו הערב. הצטערתי שבכלל
פתחתי את הפה שלי במשחק הדפוק הזה. בזבזתי כל כך הרבה זמן על
מישהי שלא ידעה לאהוב. מישהי שלא ידעה להתייחס לחבר שלה כמו
שצריך.
אבל מצד אחד דווקא הסבל הזה לא היה כזה מיותר. אולי עכשיו אני
יודע שהכל לא ורוד כמו שנראה. אולי עכשיו אני יודע שהרבה יפגעו
בי. פשוט, צריך לדעת איך להתמודד עם הכאב.
כיתה י"ב הגיעה, אני ושירה כבר החלטנו לגמור את הכל לפני החופש
הגדול. התחלתי שנה חדשה. תקופה חדשה ללא דאגות ששירה תפגע בי
עוד הפעם. חופשי ומאושר. לא האמנתי שאני אצליח להתאהב שוב. לא
האמנתי  שאני יצליח להיות מאושר שוב. לשמחתי הרבה טעיתי,
ובגדול.
זוכרים את הסוד הקטן שיש לי? אז זהו , שעד עכשיו העדפתי לנסות
להתעלם ממנו, ניסיתי להתנגד לו, אבל זה היה קשה, לאט לאט
התחלתי להבין שאולי הבעיה לא הייתה אצל שירה. אולי לא שירה היא
המקור לכל הצרות שבאו עליי בתקופה הכי קשה בחיי . ואז זה קרה.
לפתע נהניתי לראות את בראד פיט ללא חולצה ב"המקסיקני". גם מאוד
נהניתי לראות את הישבן הדי חטוב של ראיין פיליפה ב"משחקי
פיתוי".
הלא יאומן קרה: אני נימשך לבנים. סליחה, אני נמשך גם לבנים.
הסוד הזה התפרץ עליי כרעם ביום בהיר.
בשביל מה לעזאזל אני צריך להימשך לבנים? זה מתכון לצרות. אם עד
עכשיו סבלתי משירה, הייתי בטוח שאלוהים לא ממש מתכוון לתת לי
לנוח בשלווה. תקופה ארוכה ניסיתי להתכחש. הכרחתי את עצמי
להימשך רק לבנות. אבל לא ממש הצלחתי. ואני אומר תודה לאלוהים
כל יום שלא הצלחתי.
פגשתי אותו. האמת? באינטרנט. לא המקום הכי רומנטי, אני יודע
אבל, הוא ממלא את כל מה שהיה חסר לי עם שירה. אנחנו כבר מכירים
חודשיים. חברים חודש וחצי. ואין לכם מושג כמה אני אוהב אותו.
כבר לא ממש אכפת לי שאני נמשך לבנים. אם תראו ילד עם לבבות מעל
הראש, זה יהיה אני.
תודה לאלוהים שהביא לי התרופה אחרי המכה. אני וטומי מצליחים
מצויין. לא מתראים הרבה (תאשימו את הצבא), אבל כשמתראים אני
מרגיש מלך העולם. הוא נותן לי להרגיש שאני הכל בשבילו, שרק
אותי
הוא רוצה. זאת הייתה ההרגשה שחיפשתי כל החיים. וכבר לא אכפת לי
שאת ההרגשה הזאת אני מקבל מבן.
כיום, אין מאושר ממני. טומי הפך להיות הסיבה שאני קם עם חיוך
בבוקר. אני כל כך מתגעגע ואוהב אותו. אני מאחל לכל אחד ממכם
מערכת יחסים כזאת נפלאה כמו שיש לנו.
היום אני כבר לא מתחרט על כלום. לא על שירה. לא על המשיכה
לבנים. לא על כל הטעויות שעשיתי בחיים הקצרים שלי. אתם יודעים,
מטעויות לומדים.
ואם מעניין אתכם לדעת מה עם שירה כיום, אצלה פחות טוב. החברות
הכי טובות שלה ממזמן עזבו אותה. עכשיו היא באמת לבד בהפסקות.
אף אחד לא טורח בכלל לחבק אותה או להחזיק לה את היד. עכשיו אני
בטוח שלא יהיה לה עם מי להיות במסיבת סיום השנה.

אבל עם כל מה שעברנו, עדיין אני שואל את עצמי יום יום: האם אני
האשם שככה הסתיימה מערכת היחסים שלנו?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
-נשאר לחם
שחור?
-לא
-כשאת אומרת לא,
למה את
מתכוונת?


זוזו לסטרי
עברית קשה שפה


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/3/03 9:21
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הנסיך הקטנצ'יק

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה