השמיים הכחולים והיפים
החליפו את הצבעים
הם נהיו אפורים
באיזה מהירות הצבעים מתחלפים
כמו המצב רוח שלי לפעמים
כמו החיים

כמו באותו טיול שאליו יצאנו
שטיילנו וצחקנו ומאוד נהננו
אבל אז על הפיגוע שמענו
ושזה קרוב לבית קלטנו
ושני הרוגים כולנו הכרנו
ואז יחד לבכות התחלנו

ושהגענו יחד כולם ללויה
ואף אחד מאיתנו לא יכל להגיד מילה
וראינו את ההורים והאחים
וכולם ביחד היינו שבורים
ואלוהים גם בכה
והגשם שירד טיפה אחר טיפה

ובלילה הלכנו למקום
והבנו שהיינו אמורים למות במקום
וישבנו על המדרכה
שכבר הייתה מהדם נקייה
ישבנו והדלקנו נרות
לזכר שתי הנשמות

ואז השמש החוצה יצאה בדיוק ליממה
וחזרה פנימה לקראת הלוויה הבאה
ושם שוב כולנו עם דמעות
והמילים מהפה פשוט לא יוצאות
ולא יודעים מה לעשות

ואז הימים עוברים והשמש שוב שם במרומים
ולשגרה אנחנו לחזור צריכים
ולהתנהג כאילו אנחנו רגילים
והנה בא פתאום חג פורים
וכולנו שמחים וצוהלים וכל כך מאושרים
ורק ככה מבינים כמה שבירים החיים
וכמה בנו הם מטלטלים
ואיך הוא יושב למעלה ועלינו צוחק, אלוהים