רכבות של אור דוהרות במנהרה
זוג חורים שחורים
בולעים עולם בתאווה
את דורשת התבוננות
פולטת בזרמים לבנים את מה שאינך צריכה
בגילך המופלג למדת למה הנפש זקוקה
את עדיין זוכרת
אני כנראה לא אלמד לעולם
בעווית החיוך שלך את אומרת מה הם מבינים?!
מחייכת אלי
צמרמורות מפני דבר קדוש
מרעידות את שפתי
אני לא נוגעת בשלמות
רק מביטה
מקווה שמעט מהריח החדש חדש הזה
ידבק בקצות אצבעותיי | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.