לעוף, מעלה מעלה, בלי להביט לאחור.
להרגיש את החופש, לחיות את הדרור.
לפרוש כנפיים ולשוט,
בלי לאות, בלי לעוט.
לא כמו העיט שמחפש את הטרף,
ממריא וצולל כמעט ללא הרף,
אלא כמו יונה, כמו ציפור דרור,
כמו יונק הדבש להשתמש במקור.
בלי רגשות אשם על כך שעזבתי,
בלי להתאכזב מחלומות שנטשתי.
לעוף, לצאת, לגלוש, ולדאות,
להביט מלמעלה על הרים וגאיות,
לנשום את זרמי הרוחות בתוכי,
גבוה מעל כל הצחוק והבכי,
להרגיש את המחר מתחבר לאתמול,
ולדעת שאף פעם לא מאוחר לחזור.

מוקדש באהבה למאיה ואסי- ונפגש באוקטובר