איני מעורה בחברה
איני מרגיש בבית
תחושה זו רודפת אותי כל חיי
אני מרגיש כמו צל
צל שנעלם בחשכה
ואיש אינו רואה
הזרות, העצב והבדידות הם הדומיננטים באווירה של חיי
אני איש שחור שרוי באבל בעולם לבן שחוגג בשמחה
מבוגר בעולם של ילדים
והבדידות - הבדידות גוברת

האם אני המבוגר או שאני הילד בעולם המבוגרים?
האם אני משחק בחלומות בזמן שכולם רואים את המציאות?
ואולי... להפך...?

אני אינני
אני בודד
גם בחברת אנשים אחרים אני בודד
כי אני מחפש אותה
והיא איננה
איננה בשום מקום.

תמיד אהבתי לחשוב שאני מחונן בסגולות מיוחדות
סגולות של רומנטיקה ואהבה
ואף שהן מנומנמות ומדוכאות
סופן יהי להתגלות במלוא חיוניותיהן
אבל עכשיו...
אני כבר לא יודע...

והבדידות  - הבדידות גוברת...