פתאום הם נעלמים.
יום אחד הם כבר לא שמה, כאילו התנתקו ממך לגמרי. לעולם לא תשמע
מהם שוב, פשוט נעלמו. אתה רק רוצה לדעת לאן נעלמו ולמה, כ"כ
התרחקתם, אתה כועס על עצמך, חושב שאתה אשם, מתבשל בתוכך ומנסה
להבין למה  והתשובות נמצאות אצלם והם כבר לא איתך.
רק אז אתה מבין כמה הם היו חשובים לך, כמה באמת היית קשור
אליהם. ככל שנקשרת לאותו בנאדם ככה יהיה לך יותר קשה להפרד
ממנו. כל מה שנותר לך זה למחוק את הזיכרון, אך זה לא אנושי,
זכרונות נשמרים תמיד, ולא רק בראש, אלא במיוחד גם בלב. והרי
אי-אפשר למחוק את הלב, שהלב ימחק תמחק גם אתה. הדבר היחיד
שיעזור לך לשכוח אותם, יהיה הכרות חדשה, קשר חדש, ואם הם לקחו
את לבך איתם, תצטרך לקחת ממשהו לב אחר בחזרה. ללא לב לא תצליח
לתפקד, קודם כל תצטרך להתגבר עליהם כדי להפתח שוב לעולם הזה,
לסביבה חדשה, לגלות עולם חדש, עולם שעוד לא הכרת, ואם הוא
מתאים לך אתה חוקר אותו, מתעמק בו ויותר מיזה-כובש אותו.
אתה לא צריך להתעמק בהתחלה בפרידה, כי ברור שפרידה תמיד יותר
קשה מכל הכרות או התחלה חדשה, פרדות זה תמיד דבר כואב, אפילו
אם לא נקשרת כל-כך לאותו בנאדם, אפילו אם שנאת אותו, כל פרידה
היא קשה, מיוחדת, שונה... כל פרידה היא כואבת!