[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








קשה לשים את האצבע, מתי בדיוק הבנתי שהבחורה הקטנה וחסרת החן
הזו, שרק לפני חצי שעה הכרתי,  מתכוונת להכניס אותי למיטתה עוד
הערב, שהכוונה שלה רצינית ומוחלטת, ושאני כל כך בודד ורעב שאני
לא מתכוון להתנגד.

מה שבשלב ההוא עדיין נעלם ממני, הוא שאפשר לי לקבל את הזמנתה
לקפה בחדרה.
ידידינו המשותפים שהזמינו אותי לארוחת ערב עם הדיירת החדשה
שלהם, נראו מרוצים למדי מכוונותינו, והודיעו על פרישה מוקדמת.

מכירים את התחושה הזו, של הידיעה שהנה יש מאין הולך להיות מין,
בלי משחקים, בלי חיזורים ממושכים, בלי מחוייבויות
והתחייבויות?

זה לא קורה הרבה.  בטח לא עם בחורות "טובות" (כך לפחות חשבתי
אז).  והנה המראה החיצוני הולך ומתעמעם מול המבט הגלוי והישיר,
הפתיחות המרומזת, החלטיות של אחת שיודעת מה היא הולכת
לעשות...
החדרון שלה, מבודד במעמקי הגינה המטופחת של ידידי קיבל אותנו
באווירה חמימה של אח עצים מבוערת.  ערפל גלילי סמיך הקיף את
הבניין הקטן בדממה מחרישת אוזניים.

לא היתה כאן התנפלות מלאת תשוקה, אלא התקרבות הדדית זהירה של
שני אנשים די בוגרים ומנוסים. הקפה נשכח. ישבנו על המיטה, מול
גזרי עצים מתפצפצים, אפילו בלי הרבה דיבורים - תחושת ידיעה
רגועה, חיבוק עוטף, לחי אל לחי בקירבה חמימה ונעימה...

בכל זאת הרגשתי איזו הפרעה באוויר. היד המחבקת שלי, זאת שניסתה
להרחיב את תחומי הכיסוי, נרמזה שלא להרחיק ולהעמיק יתר על
המידה. רמז שלא היה בו משום ההצטעצעות של נערה ביישנית, אלא
משהו אחר, שלא היכרתי. משהו ענייני שאמר - "עוד רגע. זה יבוא,
אל תדאג, רק תן לי להוריד משהו מסדר היום קודם".
עם כל ניסיון החיים שהיה לי גם אז, מעולם לא הייתי במגע קרוב
עם אנשים שעברו טראומה גופנית כלשהי. וכאן, בשיא העדינות, נגלל
סיפור של סרטן, סרטן שד שנרפא אמנם, אבל במחיר של כריתה מלאה.
של שניהם.
אני די בטוח שלולא ידעתי מראש, הייתי נמנע במכוון מלהכנס למצב
כזה, אבל כאן, בדרך שבה הכל התפתח, אחרי שהכל היה ידוע, לא היה
דבר פשוט מלהמשיך במה שהותחל, תוך שאני מודרך לגבי מיקומן של
נקודות רגישות באזורים בהם היו פעם נקודות ציון עם נוכחות של
ממש.

אחרי שניות המבוכה הראשוניות מצאתי גוף  נלהב ומשתוקק וראש חסר
מעצורים במידה שמעולם לא פגשתי "אחרי שרואים את המוות בעיניים
מנצלים את החיים עד הטיפה האחרונה" היא הסבירה לי אח"כ את
העוצמות הרבות שנבעו ממנה, את היכולת שלה לכוון אותי בלי שום
בושה לגרום לה עונג בדיוק בדיוק כמו שטוב לה, בלי שום חשבון
לשום דבר. את הקבלה המוחלטת שלה - את עצמה, אותי...
הריגוש הרב שלה פעל עלי כמו ניצוץ לאדי דלק. זמן רב עבר מהפעם
האחרונה בה זכיתי לקרבתה של אישה, ועם כל היתרונות של סיפוק
עצמי, אין לקירבה הזו ולכל הכרוך בה שום תחליף. למזלי היא
הטיבה להבין את מצבי. במיומנות נדירה היא אחזה באברי באחיזה
שאין לטעות בה -  "לך עם זה, ועכשיו!"
רחש תסיסה עלה מגזע העץ הבוער כשהסילון הראשוני ניתז ממני בכוח
רב ונחת עליו. גל הצמרמורת התנפץ במוחי לאלפי רסיסים, מזעזע את
כל גופי בשרשרת גלים הולכים ונרגעים. היא המשיכה, באותה
מיומנות, להדק ולמשוך, לסחוט מגופי את אחרונת הטיפות והרפתה
בדיוק ברגע הנכון.

בדרך כלל ריגוש ופורקן בעצמות כאלו מנטרלים אותי לשעה ארוכה,
אבל לא בקירבתה. היא התמתחה במיטה, הסבירה קצת יותר על מה ואיך
מרגיש לה, איפה יותר נעים לה שאגע ואיך, מסמנת בקווים דמיוניים
את מיקומם המדויק של קצות עצבים מאוד מסוימים, מטיילת בקצה
אצבע עדינה על סימני חיתוך הולכים ונעלמים, גופה מגיב
לנגיעותיה, ירכיה מתהדקות אחת על השניה בתנועות קטנות, לוחצות
ביניהן קפלי עור עדינים...
והנה גופי המרוקן מתעורר שוב לחיים בפעימות קטנות, הולך ומתמלא
בהדרגה ועיניה עליו, נוצצות בהבנה וציפיה: "את כל החזה השעיר
שלך אני רוצה להרגיש עלי כאן,"  היא חוזרת ומלטפת את האין חזה
שלה, מצביעה שוב על המקומות המדויקים. "בסדר? ככה" היא עושה עם
כף ידה תנועות חיכוך נמרצות "תשתפשף עלי עם כל הגוף שלך, לא רק
בפנים, בסדר?" התחינה החנוקה בתשוקה שלה הציתו את גופי ביתר
שאת. השכבתי אותה על גבה ונשאבתי לתוך גופה, אנחת רווחה בקעה
מגרונה, ידיה משכו בגבי, מכוונות אותי לנוע עם כל גופי על
גופה, להתחכך, לא רק בפנים, אלא בכל מילימטר מרובע אפשרי של
גוף בגוף.
ירכיה נסגרו עלי, לופתות אותי בלפיתת איתנים, גופה התרומם
לעברי, שואף לעוד ועוד מגע, עוד ועוד חיכוך...
"אבל ככה אני לא אגמור", היא מעדכנת לאחר זמן מה בקור רוח.
"חכה רגע" היא שולפת רגל מתחתי, אוחזת בה בשתי ידיה ומושכת אל
מעבר לראשה, גמישה כמו מורה ליוגה. פנים גופה נמתח ונלפת סביבי
בכוח רב, אופף אותי כאילו כל כולי בתוכה, קדמת גופי נחבטת אל
אחורי ירכה המתוחה.
יבבה חנוקה נמלטת מפיה. "אל תפסיק!" היא נאנקת מבין שיניים
חשוקות כשגופה מקפץ תחתי, סביבי וכאילו בתוכי אני, עוד ועוד
היא נרעדת, נושמת ונושפת בכוח, גווה מתקמר לקראתי, נדחף כלפי
מעלה בתמיכתה של הרגל האחת שנשארה מונחת על המיטה.
"תישאר ככה עכשיו", היא מבקשת כשהסערה בגופה שוככת. "קטן קטן",
היא מכוונת אותי לזוז מעלה מטה על גופה מבלי לסגת אפילו
מילימטר, כל כולי בתוכה, שיפולים מתחככים בשיפולים, סובך
בסובך, וקצב הנשימות שלה גובר שוב, רגלה האחת עדיין משוכה אל
מעבר לראשה והיא בדרך לעוד שיא פראי שאם אני לא רוצה לקלקל,
איני יכול לקחת בו חלק. היא מרקידה את גופה מתחתי לפי קצב פרטי
משלה, אנקותיה מתחזקות והולכות...
מתוך הרגל אני תומך את גופי בידי, אבל היא ממהרת לתופף על גבי
בחוסר סבלנות, מושכת אותי להניח עליה שוב את כל כובד משקלי,
מרימה את גווה כלפי, מתחככת עוד עוד ושוב היא נרעדת בעוצמה,
קופאת לרגע ונרפית, גופה כמו מתרוקן מאוויר רב.
"אל תצא" היא מבקשת אחרי כמה דקות, "בוא נסתובב".  
אצלה למדתי איך אפשר לעבור מלמעלה למטה בלי לפרק את החבילה, על
ידי העברת רגל אחת בין השתיים שלה, וביצוע היפוך סימולטני.
אצלה למדתי שאישה יכולה, כמו גבר, להגיד בדיוק מה היא רוצה,
לדאוג לקבל את זה, ללכת עם הכל עד הסוף ולרצות עוד. אצלה למדתי
שהחיים זה לא רק מראה חיצוני, שביטחון עצמי ושקט פנימי יכולים
לאפשר לאדם לרחף במקומות עליונים...

אצלה למדתי שגם ממצבים קשים ביותר אפשר להיחלץ, לקום ולהמשיך
ללכת, לחזור ולחיות, גם אם לתקופה קצובה.


יהי זכרה ברוך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
1 0 11 10
101 01 10
11 1 010
0



בוליביה בסלוגן
בינארי.

תגובת מחתרת
הפיסיקה: "הא הא
הא! איזו הלצה
נפלאה!"


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/3/03 9:18
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עפר איילים

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה