|
לילה חרישי, כמעט ונוגע בבוקר
כמעט ושולח יד
כמעט ונרעד.
ונרעד.
להבה בתוכי מתנועעת באלם
ממתינה ולוחשת.
ידיים שולחת לגעת
בפנים בתמונה,
בשפה תחתונה
ואחר עליונה...
שם עיניים בוהות בי
וחודרות לחדרי חדרים
מנסה
להבין את פשרן
לנפץ המראה
ולצלול אל תוכן
ופותחת חלון
שתחדור הקרירות
תערטל את גופי השקוף
שאחוש את הרוח
כמו נגעה בי.
כמו הייתה...
כמו היית אתה.
ורציתי לגעת
להכיר כל קימור
להניח פני על לבך
וללמוד...
ורציתי לשיר בגופי
וללחוש בידיי
ולטעום בבשרך המחושל
וזרועות אז תזחלנה
נמהלות בגופך השותק
יענה אז גופך וילחש לי
יירדם לצידי מתנשם...
ובוקר עולה
חרישי ורטוב
ותמונה זה כל מה שהיה כאן.
ושתיקה.
וכמיהה.
ולנגד עיניי
רק מסך
ושולחן עבודה. |
|
|
אתם יודעים מה
אני אוהב? (או
שמא שונא)
בשנאה? היא
עיוורת, ניתן
לכוון אותה לכל
מקום.
כמו נהר שמציף
עיר והורס הכל
בלי לבדוק במי
הוא פוגע.
שלמה השמנמן
שמכירים אותו
ממזמן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.