לעיתים, באמצע אותו מחזור ביוטי שמתקשר בדרכים אימפולסיביות גם
לשאר המדע והרוח, ואף למילה הומוספיאנס, מוצא עצמי מהרהר לאותה
נקודת מוצא עילגת של אותו מחזור, שבפי יהודים ורבנים, בפי
פילוסופים ומלכים ואצטרה נקרא חיים. מדוע חיים? ויטל? מדוע??

התשובה המרתקת טמונה לה בשפה הערבית, ומשם לשמית ומשם לשפת
האדם הקדמון, כלומר, צרפתית בלגית. למרות זאת מירב תושבי הסלע
הבינכוכבי הזה הסכימו בנאיביות קרירה מזילת ריר בלי חמוצים
למונח האטמוספרי הזה. בלי סיבה שתספק אפילו בארשבעי כמוני,
בייחוד אלה שבגילי, למרות שאלה לא הטילו צל של ספק גם שאפשר
למכור להם אוויר. למה, שלא נקרא לדבר "חיים", סיגריות?
ולסיגריות נקרא חמוצים, ולחמוצים נקרא אפרקדן (תודה לך אפרים
קישון) ולאפרקדן נקרא אבן ולאבן נקרא קישקשתא, ולזה, נקרא
שפיל?!
ובכן, הסיבות לבחירתי במוח המזוהם סיגריות (אינני מעשנן, תודה)
נעוצות חזק בעובדות בלתי נראות, אך ההגיות שיחק אצלי בצורה
מופלאה: הסיגריות שלי נגמרו! הן נפלו מטה כשאהובתי עזבה
אותי/הן נעלמו כאשר פטרו אותי!/הן החליקו בתאונת הדרכים, או
שמא מחייכות לי בכל יום, שמחות, אומללות, או פשוט מאוד ח%$!
(סליחה..)

אך בנקודה משמעותית זו, שהלייט מוטיב עבר טרנספוזיציה, העולם
החליט כנראה להפנות גב, שכן, כשהראתי את רעיונותי הרדיקליים
לאוניברסיטה העברית ולפרופסור אבשלום קור, קיבלתי מספיק
אגרופים וחבולות לשנה הבאה. מכאן והלאה הבנתי כמה דברים: "יומי
יבוא!"- גוסטאב מאהלר, עליי לשתות יותר מים. עליי להמתין לקץ
"החיים", וכאשר אלה יפסיקו לתת שאחטות ולבעור, עליי לזרוק אותם
על המדרכה, מקומן הטבעי מבריאתן הקיימת.