אולי אתה בקטע אבסורדי.  אולי זאת הדרך לחיות, ככה מוזר, על סף
התימהון, בין שפיות לחוסר שפיות.  בין תגובות קיצוניות
לאדישות.  בין שחור ללבן.  זה כיף לחיות ככה בלי איזון, להרגיש
טיפה באופרת סבון, לחיות על הקצה.  לתרגל סצינות, לכעוס ולסלוח
תוך דקה וחצי.  אז מה אם זה טיפה תאטרלי.  אין בזה שום דבר
פסול.  זה לא פוגע באנשים שאתה רגע נפגע מהם ורגע שוכח.  זה לא
כאילו אתה משחק בהם.  אז התגובות שלך טיפה קיצוניות.  זה לא
נורא, זה לא הרג אף אחד.  ואולי מישהו יתרחק ממך בגלל זה.  ביג
דיל, קורה לכולם.  לכל אחד טיפה נמאס ואז מפסיק.  אבל כשאתה
אישיות מאוסה, כשכל שבוע מישהו אחר מואס בך, אז יש סיבה להרגיש
מוזר.  אתה עושה קטעים, טיפה דרמטי, עושה סצינות.  מרגיש כאילו
הכל נגדך, ממש לא בסדר.  נורא ניסית, היית ממש מאה אחוז אבל
משהו בהם פשוט לא בסדר.  וזה מטריף אותך מבפנים כי אתה אוהב
ואתה מרגיש לבד.  אין צד שני.  הכל דפוק.  אתה לא בסדר פתאום.
אתה מנסה לתקן את עצמך, מנסה להתחיל מחדש, להשתנות, אבל לא
באופן קיצוני שלא ישימו לב.  זה הורג אותך שלא היית בסדר באופן
כה גלוי.  אתה נרגע, אתה מפנים, אתה סופג.  כואב לך יותר כי
אתה לא מראה את זה אבל לפחות אף אחד לא יודע שנפגעת.  אתה לא
גורם לאף אחד לשנוא אותך כי הוא פוגע בך.  אתה לא עושה את זה
מרוע, אתה פשוט מבליג.  אתה מנסה כמה שיותר לא לפגוע, לא
להטריד, לא להכביד. אתה באמת חושב שאתה בסדר.  אתה מנסה להיות
בסדר, לפחות. אתה שונא לפגוע באנשים, זה הדבר הכי שנוא עליך.
אתה לא יודע להתמודד עם זה, אתה מפחד לצאת רע ואתה גם שונא
להכאיב.  אתה לא יודע, אז אתה משחק אותה על בטוח.  אתה לא
נפתח, לא חווה דעה באופן מלא.  קשה לך ואתה לא מודע לזה אפילו,
הכל במערכת ההדחקה.  ואז נפרצות גבולות.  נמאס לך להרגיש כ"כ
לבד ואתה מתחבר.  אתה נקשר לאנשים, אתה אוהב באופן גלוי יותר,
אתה לומד לומר את המילים.  אתה חווה דעה, אפילו מספר איך אתה
מרגיש.  אתה לאט לאט מתאזן.  ואז אתה שוב מאבד פרופורציות.
אתה כבר לא מקשיב.  אתה כבר לא אוהב, או אולי מגזים.  אתה לא
שולט בכלום מרוב שניסית שהכל יהיה לשביעות רצון הסובבים
ורצונך, כמובן.  אין לך זמן, אתה לא מקדיש לחברים שלך מספיק,
אתה מזניח חובות, ואתה נהייה טיפש יותר.  אתה מתחמק באמתלות,
ואתה נהייה תלותי.  אתה מאבד את אלו שהכי קרובים אלייך, וזה
כואב לך.  והכאב שוב משתק אותך.  אתה לא יודע מה לעשות עכשיו.
אתה מאבד אמון בהכל, כואב לך ואתה מחפש טעם ללא מוצא.  אתה
סובל.  אתה לא מודה שקשה לך, אתה לא יודע להודות בזה וכבר אין
מי שישמע.  כולם עזבו אותך, כי הגיע לך.  אתה לא מעניין אף אחד
ובצדק.  אתה אישיות לא רצויה, משעממת, תלותית ופשוט לא נעימה.
אתה לא באמת רע כל כך, אין לך אופי מגעיל.  אתה פשוט לא...
פשוט לא זה.  אתה לא מושך אנשים.  אין בך קסם, כי עשית מהלך
טיפש.  היית אבסורדי בקטעים הדרמטיים, אירוני בטרגיים ומלנכולי
בקומיים.  אתה פשוט לא יודע לשחק את המשחק, וחבל, כי כל העולם
במה...