"אוף," חשבה לעצמה מירידית. למה כול אביר חושב שהוא צריך לבוא
ולהרוג אותה? למה כול נסיכה חשובת שהיא צריכה להיות מאוימת על
ידיה? כול התיירים האלה, באים ודורשים לראות אותה מכינה
שיקויים רשעים וזוממת מזימות עם חתולים. היא לא הייתה רעה,
חשבה בליבה מירידית, בזמן שהיא  נשענת בכבדות על מקל ההליכה
שלה. זה לא היה כך תמיד, זה לא היה כך בכלל. הנוער, אם כול
הסיפורים שלו והאגדות, הם הרסו הכול. פעם יכלה מכשפה לחיות
בשקט מבלי שאנשים יציקו לה כול הזמן וירצו ממנה לאיים על
נסיכות מסכנות. פעם יכלה מכשפה לעסוק במקצוע המכובד, כן, מפעם
לפעם לבצע איזה תעלול, אבל לא על בסיס יום יומי.
עכשיו הכול השתנה. כול העניין הזה של רעה תמיד לא התאימה לה
בכלל. היא לא הייתה רעה. כמובן שהיא נהנתה ממעשים רעים בימים
מיוחדים, אבל מצד שני מי לא?! היא בכלל לא הייתה רעה, בכול
מקרה לא בהשוואה לנסיכות הסנוביות הקטנות של היום. הן באמת
הדוגמא לרוע - מקנאות בכול מי שיפה מהן ומפיצות עליה שמועות.
פעם אחת תלשה אחת מהן את שערותיה של אחת המשרתות בגלל שהאחרונה
הייתה יותר יפה מהנסיכה. מירידית מעולם לא עשתה דברים כאלה. אי
אפשר היה לטעות ולהגיד שהיא טובה, בהחלט לא, אבל גם לא אכזרית.
האבירים היו אפילו יותר גרועים. טוענים שהיא פגעה בכבוד
הנסיכות שלהן, הם חיפשו נקמה. אבל האמת הייתה שהם חיפשו רק דרך
לנפח את האגו שלהם. אחרי שהרגו את כול הדרקונים בארץ, לא נשאר
להם אלא לחפש את המכשפות. מירידית מלמלה קללה שקטה כאשר הכובע
שלה כמעט עף. הבגדים המפגרים האלה, מי לעזאזל המציא שככה
מתלבשות מכשפות?! תיירים נעצרו לידה, מתפעלים ממנה כאילו הייתה
מוצג בגן החיות המלכותי, מבקשים ממנה חתימה. היא רצתה להגיד
להם לאן הם יכולים לדחוף את החתימה המפגרת שלהם, אבל זאת הייתה
העובדה, הזכירה היא לעצמה. זה לא שהיו הרבה הצעות עבודה למכשפה
לשעבר. זה מה שיש. כאשר היא חתמה על החוזה המפגר לפני יותר משש
עשורים היא לא חשבה שהיא תגיעה בסופו של דבר לזה. מצד שני, אף
אחד אף פעם לא חושב כך ובסוף כולם מגיעים. היא חתמה על עסקה
ועכשיו זה היה תורה לקיים את החלק שלה. מירידית הגיעה סוף סוף
לבית שלה - בקתה באמצע העיר (בדיוק כמו באגדות). המזווה שלה
היה מלא בכול מיני דברים מחליאים מהם הייתה היא אמורה לעשות
שיקוים, אבל יותר מכול היא השתוקקה עכשיו לארוחה ענקית שמישהו
אחר יכין במקומה.
"החיים האלה עברו מירידית," גערה בעצמה. "עכשיו את מכיניה
לעצמך את התבשיל.". היא בחרה כמה מרכיבים שנראו לה יותר נחמדים
והלכה לבשל מאותם. איך היא הגיעה לכאן? חשבה. הרי לא לפני כול
כך הרבה זמן היא הייתה מכובדת, הרי לפני לא כול כך הרבה זמן
היא הייתה הנסיכה.