ארבל הכרמלי / אהבה מכה שורשים |
בא אלייך כל לילה בחלום,
לאט לאט מתבשלות התאוות-
מפטמים בפנטזיות את התשוקות,
והחלומות משפיעים על המחשבות
כמצוות מגנט הנפשות הנסחפות.
את שוכבת חסרת תנועה,
חיוך מרוח, ודאי, בתצורת השפה
ואני מנשק שפתיים אלו בחלומי
כאשר בא אל מיטתי בלילי,
בהותירי רישומי עליך, בלי ספק,
הרי רואים וחשים כי לגמרי השתנית.
בבוקר מתעוררים....
החלומות מתחלפים להרהורים,
הגעגועים חזקים,
אין למצפון ייסורים,
הפנטזיות מתעקשות
על זכותן להחוות
ואנו מסירים העכבות-
יודעים שכך צריך להיות.
16/09/02 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|