[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







לימור מעיין
/
קצה האף

פשוט יצירה מאוד מאוד ישנה שלי, שקראתי ובדיעבד החלטי להחזיר.
אני יודעת שהיא לא מקצועית אבל היא פשוט תמימה ואני מתגעגעת
לתמימות הזו..
אז, הידד לנוסטלגיה!
ותיהנו.
(אגב אין לי מושג איך נוצרו כל הפרצופים האלה, ניסיתי להסיר
אבל אולי זה מוסיף למצב הרוח הסוריאליטי? the hell with it).































העולם עמד על קצה האף של ילדה אחת. ככה זה היה. היו כאלה שאמרו
שזה עגיל, אחרים שלא ידעו. זה די קשה להסתובב עם העולם על האף
שלך. בכל זאת, זה די מעצבן. אז יום אחד היא החליטה שזה שהעולם
על האף שלה זה דבר בדיוני ביותר והיא יכולה להוריד אותו כל פעם
שתרצה.

לא הרבה ילדים בגילה דברו אתה, הם פחדו וחשבו אותה למוזרה.
יום בהיר (או כהה) אחד היא הורידה אותו והתחילה לשחק אותו.
פתאום השמש יצאה מהזוית שלה ומקומות מסויימים היו מלאי חושך.
בתים נפלו לשמיים ונשארו שם, ואידיאולוגיות נשברו. הרי עד
עכשיו כולם חשבו שמעבר לעולם יש גלקסיה, ופתאום נודע להם
שהגלקסיה היא בעצם אף, וכרגע היא גם נעלמה. עכשיו הגלקסיה היתה
אין-סוף של בד אדום.

נמאס לה, והיא שמה אותו בכיס. חושך. ילדים בכו. מדענים ניסו
לחשוב על פתרון לוגי לדבר, אך לא הצליחו. מי היה חושב שהעולם
בעצם נמצא בתוך כיס של מעיל שחור של ילדה קטנה בת תשע שנים?

העולם נהיה לחבר הכי טוב שלה. היא לא יכלה להאכיל אותו אבל היא
חיבקה ונישקה אותו, מה ששוב הביא להרס המוני. ויום אחד העולם
התחיל לדבר אליה. זה היה ליד אגם. בשביל דברים כמן דו-שיח עם
העולם צריך משהו כמו אגם. "אני אגיד לך את כל האמת", אמר ואז
בכה קצת, כולם פתחו מטריות. "לא תיארתי לעצמי שאצטרך להתמודד
עם כל זה". "אם היית רואה את כל הרוע שיש פה, גם את היית
בוכה". והיא בכתה וחשבה על פתרון אבל הרי היא לא יכלה לחשוב על
מימדי הכאב של העולם.

יום כיפור. הילדה והעולם ישבו ודברו על בעיה זו שוב. היא
אף-פעם לא האמינה בדת. היא רעדה והעולם רעד. הוא כבר עמד
להיקרס. הוא היה חיוור- בכחול בהיר אפרורי וירוק חולני. היא
אמרה לו שיחזיק מעמד, הוא חייב, הכל תלוי בו, והוא אמר לה שהוא
לא יכול. מהרגע שהיא הורידה אותו מהאף הוא בפעם הראשונה הרגיש
חום. זה גרם לו להיזכר, אולי במשהו שאף-פעם לא היה לו אבל הוא
ידע שככה לא יוכל להמשיך. הגוף שלו, האיברים בתוכו, לא יכלו
לספק לו מספיק חום שיגיע ללב יותר, והוא גסס.

מעניין לאן הולכים עולמות כשהם מתים?
כנראה לבטן רעבה סימפטית של ילדה קטנה.



ינואר 2001







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לתרופה החדשה
הזו אין כמעט
תופעות לוואי
חוץ מסחרחורת,
איבוד זמני של
הראיה המרחבית,
בחילה, שלשול,
טחורים, עיוורון
זמני, בעיות
כליות, צרעת,
סרטן המעי הדק,
נמק ברגל, מוות,
ולפעמים גם
גירוד קל באוזן
שמאל.



הפארמיציסט לא
טורח לקרוא את
העלון שימוש.


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/4/01 15:54
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לימור מעיין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה