אני עוצמת את העיניים
ומסתכלת פנימה
לא מוצאת שום דבר.
אני עוצמת את העיניים
ומחפשת משהו
ולא יודעת מה.
אני פותחת את העיניים
ושוב פעם עוצמת
פתאום מרגישה כל כך רע
מרגישה כל כך עייפה.
ואז הדמעה זולגת מתוך השקט שעכשיו אני בו מצוייה
השקט הזה כל כך כואב
ועם זאת הוא כל כך שליוו
הוא גורם לי להרגיש כל כך לבד
ובנוסף לשקט הכואב הבדידות כואבת יותר.
הדלת נסגרת, המוסיקה נדלקת
אני מתיישבת על המיטה עוברת תנוחה,
הטלפון מצלצל וקולו כבר לא נשמע
הרגשה שהכל כבר מת.
העיניים פתוחות אבל על שום דבר הם לא מסתכלות
המחשבות מתרוצצות ובכל זאת אני לא חושבת על כלום
הדמעות נפסקות
העיניים נעצמות
הרגשה של עייפות
אני לוקחת נשימה ארוכה ונרדמת
נרדמת בתוך כאב ממושך.