כיצד ייתכן שגם בעדינותך לבשת מסכות
הרי נותרה בך מעט כנות
אני יושבת מסתכלת, לא מבינה מה קורה
ביננו השמיכות מופרדות
והיד היא עוקמה וכאבה
לא גרמת לי כאב פיזי ,רק נפשי
את עיטורי הסימנים הכחולים
מחקתי עוד לפני שנגעת בי.

כיצד ייתכן שגם בעדינותך דיברת שקר
הרי חלפו ימים רבים מאז נפגשנו לראשונה
האם הייתה זו הצגה או משחק ילדים?
בימים האחרונים השאלות צפות בי
מכווננות אישית אליך ואישית אליי
לא את התשובות אני מחפשת בך
רק פנים מוכרות אמיתיות
האם המסכות הן כל מה שאתה מוכן לתת לי?

אולי נותר לי רק לשבת כאן לתהות
ותהיות גורמות לדמיונות לצוץ על הקרקע
להסוות מצב מובן, לחפור במקומות לא לי
ונאמר לי שיש צורך בזמן
הזמן יגבר על השאלות, ימחק אותן כמעט לחלוטין
כשלה לשוני להסביר אותך, כשלו מחשבותיי להתנתק
ואיני מאמינה
האם ייתכן שרק הזמן המתקתק יפיג אותך ממני?