ושוב אתה אומר לי שכתבת עליי משהו, וזה שוב נשמע כמו משהו יפה
שאתה עומד להקריא לי, משהו שירגש אותי, אבל זה שוב על הכוח שלך
ועל החולשה שלי, זה שוב אתה מולי ואלו שוב אותן דמעות של מה
אתה ומה אני, וכמה. וזאת עוד תאוריה או שיר שיכאיבו לי, שיראו
לי שאני לא מתאמצת מספיק, הרי מה שיספק אותי לא יספק אותך
לעולם. ושוב הם יקראו לך בבוז ואני אעמוד שם המומה, נלהבת,
אמחא לך כפיים, אסתכל עלייך בהערצה ולא אחדש לך דבר.
וזה שוב רק אני ואתה , אחד על אחד, מספר לי על ההערכה שלך
אליי, נפתח אליי והורס לי את הרגע במשפט המוכר שהידע שלי גובל
בטמטום.

ושוב אני אתגאה במעשה שעשיתי, נלהבת ומרוצה, ואתה תמיד תהיה
שם, תעביר ביקורת ותקטול אותי מבלי להבין את הריגוש שלי. אתה
תמיד תהיה שם, גם אם לא באמת תהיה, תמיד תוריד אותי למטה, תמיד
תדרוך עליי. ואני, תמיד אהיה כאן בוכה, מיוסרת מהשגיאות
שעשיתי, מהריקנות, מהחוסר, מאהבה נכזבת, אהיה כאן תמיד ואוהב
אותך.
אחכה לרגע שכשתגיד לי שכתבת עליי משהו, אני כבר אבין שזה לא
משהו יפה שאתה עומד להקריא לי, אדע שהגרון חונק אותי כי הדמעות
שוב בדרך, אבל אז אתה תגיד לי את מה שתמיד רציתי לשמוע, משהו
שירגש אותי, וזה כבר לא יהיה על הכוח שלך מולי ואלו כבר לא
יהיו אותן הדמעות.
מתי?
ואני שוב אפחד להקריא לך את זה, ואחרי תקופה כשכבר אהיה
מסוגלת, שוב אתה תגיד שזה יפה ושאני לא מחדשת לך דבר.
כי שוב אני כאן יושבת מיוסרת על דבר שכנראה לא יתממש לעולם
ושוב אני אכתוב עלייך כי עוד לא כתבתי מספיק, כי יש לי עוד
להוציא , כי לא חשבתי מספיק, אבל אני חושבת עלייך כל רגע וזה
כ"כ קשה.
תראה איך החזרת את הכל, תראה למה גרמנו, זה המחיר של לאהוב
אותך, זה המחיר לכל מה שלמדתי ממך.