[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מילה ג'י
/
מבט אחר על עולם אחר

יש אי שם ארמון ענקי מקרח, וגרים בו האנשים שכבר לא יראו את
השמיים. הם הגיעו לשם בדרכים שונות והם לא יעזבו.
צפוף שם, בארמון הקרח, אך דומה שהם לא מרגישים בצפיפות. לכל
אחד מהם הבועה שלו.
כבר מזמן הם הבינו שהתריסים הכבדים המסתירים את החלונות לא
נפתחים. פעם הם עוד היו מנסים, נלחמים כדי לראות את העולם
שבחוץ. לקח קצת זמן, אך הם נכנעו.
הותיקים עוד זוכרים את התקופה ההיא. אם כי, קשה להבין מי כאן
הותיקים. יש כאן תינוקות שלא זוכרים עולם אחר, שנמצאים כבר
עידנים בארמון הקרח הזה, וישנם זקנים שהגיעו אתמול. ובעצם,
אתמול? מהו אתמול במקום שבו הזמן עמד מלכת?
את ההבדל בין  החדשים לותיקים אפשר לראות לפי העיניים. לחדשים
עוד יש שאריות של ניצוץ. הוא דועך לאט, שם, בין הקירות.
זה לא שהם לא מאושרים שם, בארמון הקרח. הם לומדים להסתפק במה
שיש להם, ולא חסר להם דבר, כי אין להם צורך בדבר. הם שלווים
ורגועים, ורובם אפילו לא מתגעגעים לעולם שבחוץ, אולי רק לאנשים
האחרים. כשהאחרים מגיעים, כבר אין להם דבר שיקשר אותם אל העולם
שבחוץ.

פעם, כן, פעם הוא תאור הזמן היחיד הקיים במקום הזה, פעם הופרה
שלוות המקום ע"י אדם אחד. היה זה צעיר שעוד לא מלאו לו עשרים,
עם עיניים נוצצות במיוחד. כבר כשהגיע, היה ברור שהוא צופן
בעיות. לשונות רעות אמרו שהגיע לכאן בטעות, שבעצם היה צריך
להגיע ל מקום ההוא.
אף אחד לא ידע בוודאות איך נראה המקום הוא, אבל ידעו שרע שם.
האנשים צועקים, מנסים לברוח, מאבדים את שפיות דעתם. אין שם רגע
שקט אחד. איש אינו שמח בחלקו ואיש אינו מאושר.
מיד כשהגיע הצעיר דרש לפתוח תריס, כדי שיוכל להביט אל העולם
שבחוץ. אמרו לו שאי אפשר, אך הא לא רצה להקשיב. הוא אמר
שיצליח, שתמיד לימדו אותו להאמין ביכולתו ולא לוותר. הוא לא
נראה כבעל כוח פיזי מיוחד, ובמלחמתו נגד התריס האימתני דומה
היה לפרפר שנתפס ברשת, וחושב בתמימותו שאם ינפנף הרבה בכנפיו
הרשת תיקרע.
כמה התפלאו כולם כשהצליח, בכוח שודאי גם הוא לא היה מודע לו,
להרים את התריס. תחילה הקיפו אותו סקרנים רבים,  כולם רצו
לראות מה יש שם בחוץ. אבל לא היה כלום. כלומר, שום דבר שעורר
בהם עניין מיוחד. רק שמיים כחולים עם עננים ספורים, ושמש חזקה
מדי. הם התרחקו לאט לאט, והשאירו אותו עומד שם לבדו, מרותק.
משום מה לא יכול היה להתנתק מהמראה החדגוני הזה, שודאי לא היה
חדגוני עבורו. הוא מצא בתחלופת הצבעים על פני השמיים שמחוץ
לחלון את תמצית קיומו במקום הזה.
הוא עומד שם עדיין, כאילו לא עבר אף רגע, אף שמאז רבים הגיעו
לארמון הקרח. הוא תמיד שותק, ומדי פעם עיניו ממלאות דמעות.
שכניו מרחמים עליו, כי אינו יכול להסתפק במה שיש לו כאן ולהיות
מאושר כמוהם. ואכן, הוא היחיד בארמון הקרח שבוכה. אך הוא גם
היחיד, שעיניו לא איבדו את הניצוץ.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני פה איפה
אתה?


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/3/03 11:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מילה ג'י

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה