היי, מה נשמע? אני עוד מנסה לשאול, להתעניין אבל מהצד השני אין
תגובה, הוא היה לי כמו אח ועכשיו כלום, לא שאני מאשים אותו אף
אחד כבר לא רוצה לדבר איתי אחרי המקרה.

קוראים לי רונן, אני בן אדם טוב, צמחוני, נגד פגיעה ביצורים
חיים, כשהיה ג'וק בבית תמיד ליוויתי אותו החוצה אף פעם לא
הרגתי אותו, איך הכל משתנה בשניה אחת, בשניה אחת.

כבר מאוחר נראה סרט ונלך לישון אמרתי, אשתי רותם לקחה את הסרט
"האחרים", חרא של סרט הסוף כל-כך צפוי, אבל ניקול קידמן חמודה,
גם לה יכל לקרות מה שקרה לי, לכל בן אדם יכל לקרות מה שקרה
לי.

"רוצח, אתה הרגת את הילדה שלנו", אני נשבע לכם שלא ראיתי אותה,
זאת היתה תאונה, אני נשבע, "אתה רוצח רונן אתה רוצח רוצח
רוצח". התעוררתי בצרחות, שוב אותו חלום, שנה בדיוק מאז המקרה
וזה עדיין רודף אותי, אשתי פרצה בבכי "למה עשית את זה רונן
למה?" תפסיקי להגיד את זה כאילו זה היה בכוונה, "היינו כל-כך
מאושרים רונן, אבל איך אני יכולה לחיות ככה עכשיו איך?" לא היה
לי מה להגיד אז העדפתי לשתוק, פתאום נשמע קול שבר מהחדר השני,
זאת היתה אחותה של אשתי סיוון, שוב שברת כוס התרגזה רותם,
"מצטערת לא שמתי לב", אז תזהרי קצת, "טוב מה את רוצה זאת היתה
תאונה", תאונות לא קורות מעצמם השיבה רותם.

רותם ואני החלטנו לנסוע לאזכרה, ברדיו שוב אותה פרסומת מעצבנת
אם שותים לא נוהגים, אבל מה קורה אם לא שמים לב צעקתי, רותם לא
הגיבה גם לה נמאס לדבר על זה. העורך דין שלי אמר שבגלל שזה לא
תאונת פגע וברח העונש הוא רק עבודות שירות, אני חושב שזה כן
תאונת פגע וברח מכיוון שחודש אחרי התאונה לא יכולתי יותר אז
החלטתי לברוח. אשתי רותם הגיעה למצבה שעליה היה רשום
רונן  1970-2001