אינני יכול לשקר יותר,
אינני יכול שלא להיות כנה
ואני מודה שאינני יכול לנשק
אלא לאהובתי שאותי איננה אוהבת,
היא, לי, את לבה לא מגלה
אלא באמצעות שליח נקטה,
ואני אינני משיב מילה
ואף לבכות לא יכול.
מדוע לא אמרה לפחות "שלום"
אפילו בלי "להתראות"?
מדוע מתחמקת ממני לגמרי
כאילו איננו מכירים בכלל?
בעצם, לא חשוב כבר
כי מאוחר מדי לשאול,
אבל לי איכפת לדעת
כי לבי נשבר ולא יודע למה.
אנסה לומר לה בלילה של מחר,
שאולי תדע, כי בלי שתרצה
קשרה אותי בעבותות
שקשה להשתחרר מהן כה מהר.
ואם תשאלני: "מדוע מתייסר?"
אענה לה: "אותך אהבתי".
עכשיו אינני יכול לומר מילה
ואפילו לא אנסה.
אבל מחר...
1974 ©
מצגת השיר:
http://www.angelfire.com/poetry/arbel2/avalmahar.pps |
