[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מאיה בלו
/
הנערה ששכחה לאהוב

זהו סיפור פשוט על נערה צעירה שליבה איבד כל זכר לאהבה.
זה לא היה תהליך שקרה מיד, אלא תהליך ארוך וכואב, לאחר שבני
אדם אחרים פצעו אותה והכאיבו לה עד שזעקה והתחננה למות. באותם
ימים נוראיים, כשחוותה גיהינום עלי אדמות וגססה מיסורי אימים,
ביקשה אך משאלה יחידה: שלא תהיה תלויה בבני האדם האלה,
האכזריים כל כך, שפגעו בה וייסרו אותה כל-כך. היא צחקה לעצמה
כשביקשה זאת, חשבה שהדבר לא אפשרי. בני האדם נולדו להיות
יצורים חברתיים, שחייהם בנויים על הקשרים שהם יוצרים, ולא
להיות מסוגלת לאהוב נדמה לה בלתי אפשרי ממש כלחיות ללא חמצן.
אך היא רצתה זאת, ורצתה זאת יותר מכל דבר אחר. בלילות הייתה
מתפתלת משנאה וחושבת עד כמה תרצה להיות אדישה וקרה, לרצות
בחברת עצמה בלבד, להיות עצמאית. אך זה מעולם לא קרה, וייסוריה
הלכו וגדלו ואתם אף השנאה. ואז, לאט לאט, החלו ייסוריה לפחות,
עד שנעלמו לגמרי. וכשפסקה הסערה והיא פקחה את עיניה בעולם שטוף
שמש, היא הבינה שלמרות שהקרניים ליטפו אותה בחמימות היא לא חשה
את חומן. היא הביטה סביב, וראתה אנשים כה רבים. הם כבר לא ניסו
לפגוע בה, והיא כבר לא שנאה אותם. בעודה מיד היא גם לא כמהה
אליהם כאשר התקרבו אליה. היא הבינה את פירוש הדבר. משאלתה
התגשמה. היא שכחה כיצד זה לאהוב. בהתחלה שמחה עם האדישות החדשה
שלה. בזכותה יכלה לעשות דברים כה רבים. היא יכלה להיות היא
עצמה. היא יכלה להתנהג כרצונה בלי לחשוש מביקורת. היא יכולה
להגיע להישגים בחיים מבלי שאחרים הפוגעים בה יפריעו לה בכך.
היא יכלה לשחק באנשים אחרים, לתמרן אותם כך שיועילו לה מבלי
להניד עפעף. הו, בהתחלה היה זה סידור מצוין. אך עם הזמן, האושר
שלה מהמצב החדש שלה הלך ופחת. בהתחלה הייתה זו רק אי נוחות
מסוימת, תחושה של ריקנות רגעית, כאילו דבר מה חסר לה, משמעות
נסתרת שהיא כה רצתה להבין בה ולאחוז בה, אך לא יכלה. בהתחלה
היה זה רק לרגעים מעטים, ואז שכחה מכך וחזרה לענייניה הרבים.
אך לאחר מכן, שהפכה למדוכאת ועצבנית יותר ויותר, הבינה מה אירע
לה. אמנם עכשיו הייתה אדישה, קרה ובלתי פגיעה, אבל היא איבדה
את הניצוץ ששכן בנשמתה, אשר נתן לה יופי ואושר גם בימים של
אפלה. היא איבדה את התקווה האחת שנתנה לחייה משמעות: התקווה
שהיא פעם תהיה של מישהו, והוא יהיה שלה, ונשמותיהם יהיו לאחת.
יותר מכך, עתה היא בזה לתקווה זו. מה תיתן לה אהבתו של אדם
אחר? במה דבר זה יסייע לה בחייה? הלא הוא רק יפגע בה ויבגוד
באמונה. עליה להצליח בזכות עצמה. עתה היא כמהה לאושר הקר, של
ההישגים וההצלחה, ובחלה בחום וביופי שנתנו לחיים כה רבים
משמעות אך האושר הקר אמנם טוב הוא וחשוב, אך אין הוא מחייה,
ואין בו להשקות פרח צמא, פרח המשתוקק ללבלב בערוגת החיים. היא
הבינה זאת בסופו של דבר, וניסתה לבטל את אשר קרה, אך היה מאוחר
מדי. היא שכחה את הניצוץ את תחושת החמימות, את האהבה. היא לא
הייתה מסוגלת להרגיש אותם שנית ולצאת מהאדישות שלה, היא לא
יכלה לשנות את התנהגותה. אף על פי הייתה נחושה ועצמאית ורצתה
להגיע לכל דבר בכוחות עצמה, ידעה שלא תוכל להשיב לנפשה את
הניצוץ לבדה. היא צריכה אדם נוסף, אדם שילהיט את נשמתה, ימיס
את הקר השוכן בלבבה, וילמד אותה מחדש את רזי האהבה. וכך היא
ישבה, חזקה וקרה, שפתיה כחולות, עיניה בוהקות ושפתיה כחולות
מקור, והביטה באנשים החולפים. וחיפשה. וחיפשה. אך האדישות לא
חלפה, והיא לא מצאה את האדם אשר ישיב לה את הניצוץ המופלא. אך
היא תמשיך לחפש.

אז אם תלכו ברחוב ותמצאו נערה בודדה, קפואה, היושבת ומביטה
באנשים החולפים, אמרו לה שלא תתייאש, שלא תאבד תקווה. היא עוד
תמצא את מה שאיבדה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
טוב לי אוראלי?











אחד מתלבט


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/3/03 17:47
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מאיה בלו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה