[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ק. גיא
/
מלחמה

"מלחמה, הא?"
"מלחמה."

אנחנו יושבים במרפסת של ערן, קומה שלישית מעל כיכר רבין. איילת
חוזרת מהמטבח עם שלושה בקבוקי טובורג גרין. אנחנו שותים בשקט
במשך כמה דקות. בקושי תודה מלמלתי אליה.
היא יפה, איילת.
היא לובשת טרנינג אפור מצ'וקמק וקפוצ'ון שחור שקצת גדול עליה.
היא נשענת על הסורג ומשקיפה למטה. השיער שלה, חום בהיר כזה, זז
עם הרוח. נעים בחוץ.
ערן משעין את הראש אחורה, מחכך אותו ברגל שלה. היא מסתובבת
אליו ומחייכת. אליו וגם אליי.
אני מחייך בחזרה. טוב לי לראות אותם ככה.

"לאורך הים,
אין גלים, יש עולם..."
רדיו מאחת הדירות הסמוכות. אם הייתי צריך לבחור שיר רקע לרגע
הספציפי הזה, זה בטח היה השיר הזה. אולי לא הייתי חושב עליו
קודם, אבל עכשיו, כשעופרה חזה שרה את השיר העצוב מתוק הזה,
וערן ואני כבר עברנו לעמוד גם אנחנו ולהשקיף על הרחוב, אין
מתאים ממנו. אנחנו מסתכלים במכוניות שנוסעות מתחתינו, שאון של
רכבים שממהרים לאנשהוא. בטח הביתה. מאוחר כבר, חשוך. והתחילה
המלחמה היום.
נעים בחוץ, אבל הרוח משליכה את הדגלים בכיכר ומעיפה קצוות של
השיער של איילת לעיניים של שלושתנו. אני מתיישב בחזרה על המעקה
ומסכת האב"כ שלי נופלת לרחוב, אל המדרכה, וממנה אל הכביש.
מכונית אחת ושתיים ושלוש ואני מתאפס.
שיט.
איזה אדיוט שם את המסכה שלו על המעקה של המרפסת.
רק אני.

רצים לחדר המדרגות.

קומה שלישית, שנייה, ראשונה. לרדת את המדרגות זה הרבה יותר קל
מלעלות אותן. כשהייתי קטן, שאלתי את עצמי תמיד למה זה. היום זה
כבר ברור לי. כדי לעלות צריך להתאמץ. בשביל לרדת פשוט צריך
לזרוק את עצמך ולקוות שתפול על הרגליים. בדרך כלל זה עובד.
איילת חזרה לדירה כדי לצעוק לנו מהמפרסת איפה המסיכה, אני וערן
מתחרים מי יגיע ראשון לרחוב. הוא מדלג דילוגי ענק וחוסם אותי
עם הידיים שלו. אני מנסה לדחוף אותו ושולח יד אל הפרצוף שלו.
אנחנו מתנשפים והוא צוחק.
"מניאק, בלי טריקים מלוכלכים, הא?"

יוצאים לרחוב. מסתכלים ימינה, שמאלה, למעלה אל המרפסת.
"את רואה את המסכה?", מישהו צועק. אולי זה הייתי אני.
איילת עושה פרצופים מצחיקים.
"איפה?"
היא אומרת שהיא לא רואה אותה. אנחנו ממשיכים לחפש. דקה ועוד
אחת ועוד אחת עוברות, המסכה נעלמה. הקרטון נמצא ממש ליד
המדרכה, דרוס. אני אוסף אותו והוא ריק.
ובכלל לא ראיתי את האישה שאספה את המסכה מהכביש, ממש לפני שלוש
דקות, בזמן שאני וערן עוד רצנו צוחקים בחדר המדרגות. וגם אם
הייתי רואה אותה, היא כבר לא כאן. היא מזמן הלכה.

אני מתפלא שאנחנו לא שומעים טלויזיות מהדירות בבניין. רק עופרה
חזה מסיימת את השיר. ואחר כך שקט, שקט מוחלט.
ושוב אנחנו במרפסת, מסתכלים על הרחוב, והמכוניות ממשיכות לנסוע
כאילו כלום, עדיין בדרכן הביתה. והאישה עם המסכה שלי כבר בכיכר
מסריק, מתיישבת על הספסל שמול המזרקה המלוכלכת ובוחנת את מה
שמצאה, מסתכלת במבטים חטופים ימינה ושמאלה.

איילת שואלת מה נעשה אם תהיה אזעקה, מה אני אעשה בלי המסכה
שלי.
"אני אתן לו את שלי, לא אכפת לי", אומר לה ערן, או אולי לי.
היא צוחקת ואומרת שזה מאוד יפה מצידו, אבל מה נעשה אני והיא אם
הוא ימות מאיזה גז.
"אני לא אמות". ובזו נגמרת השיחה שלנו.
אני מלטף לו את הראש. חמוד, כמה שאני אוהב אותו. אני אומר לו
שאני לא אקח ממנו שום מסכה ומצדי אנחנו יכולים לשבת שנינו בלי
מסיכה ולהשתמש במסיכה שלו בתור עציץ.
אנחנו צוחקים.

לילה, מאוחר. האישה שמצאה את המסיכה שלי ישנה על הספסל במסריק,
עד שבשלוש בבוקר תעיר אותה האזעקה. היא תחבוש את המסיכה ולא
תדע שצריך להוציא את החסם של הפילטר. קצת לפני שהיא תאבד את
ההכרה, היא תספיק לראות שלושה מטחי אש בשמיים. אחד מהם יפגע
בבניין שבו אנחנו נישן.
ואנחנו במיטה, איילת ואני שוכבים מכורבלים, ערן מלטף לה את
הגב. עוד מעט אנחנו נתנשק ואחר כך הבגדים יירדו. ועוד קצת יותר
מאוחר, איילת תגיד שהיא לא יכולה לשכב איתנו כי אין לנו
קונדומים והיא תגיד לנו שלא אכפת לה אם אנחנו נשכב. ואני וערן
באמת נשכב ואיילת תלטף אותנו ונרדם שלושתנו בסופו של דבר.

אולי נתעורר בשלוש. אולי הטיל לא יפגע ישירות בדירה שלנו, אלא
רק באחת הדירות הסמוכות. אולי לא הייתה מסיכה, ולא הייתה אישה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זה משנה איזה
לחם לקנות אם
שחור או לבן?
בסופו של דבר
שמים גבינה
כזאתי 9 אחוז
ומשמינים


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/3/03 20:20
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ק. גיא

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה