[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אתמול כשדברנו בלילה, רציתי כל כך לספר לך, אבל לא יכלתי.
פשוט רציתי שתהיה פה איתי, ושתחבק אותי...
אבל ידעתי שזה לא יקרה כי אתה רחוק, אז שתקתי!

כל השיחה הייתה שקט מתמשך,
אני שמעתי בדיסקמן שיר שהיה כל כך מתאים לאתמול.
שמעתי אותך נושם- דרך הטלפון.
שנינו לא דיברנו..
אני בכיתי ולא יכולתי להפסיק, זה היה חזק ממני ואתה יודע שזה
לא היה בגללך.
נשפתי באף, ואז שאלת אם אני בוכה.. היה קשה לי לענות, הבכי
השתלט עליי..
בסוף עניתי- "לא"...
ואז שאלת אותי אם אני אוהבת את החיים, עניתי לך שוב "לא",
אמרת לי שאתה רוצה לחזור להיות ילד בן 5, שאתה רוצה לשכב
במיטה ושאבא שלך יגיד לך לילה טוב וישחק לך בשיער... גם אני
רציתי....
אתה דיברת ואני בכיתי יותר ויותר חזק, כל-כך כאב לי...
התאפקתי לבכות בשקט... והצלחתי...
ואז אמרת לי שאתה עייף אמרנו לילה טוב וניתקנו.!
אני כל כך התעצבנתי... כי רציתי אותך לידי, רציתי אותך איתי
פה!
ואתה לא היית...
התחלנו להתכתב בהודעות- התחלתי לשפוך את הלב....
בחיים שלי לא הייתי צריכה כל כך מישהו...
דמיינתי אותך שוכב לידי, מחבק אותי ומנשק אותי... ואומר לי
שהכל יהיה בסדר, ניגבת לי את הדמעות....
עצמתי שוב את העיניים... ושפקחתי אותם לא היית שם....
זאת הייתה תחושה פשוט מתסכלת...
הסתכלתי על התמונה שלך ולא הפסקתי לבכות- ושוב.. זה לא
בגללך...

בבוקר קמתי, הייתי בסדר, ואז ראיתי אותו...
הלכתי לבית ספר... ואני מרגישה איך עוד שנייה הדמעות מתפרצות-
התאפקתי כמו תמיד.

הגעתי לבית ספר- חיוכים כמו תמיד.
אחרי 5 דקות לא יכולתי יותר להמשיך בהצגה ובהעמדת הפנים
הטיפשית הזאת..
עכשיו, מאחורי הקלעים, כשהמסך יורד וכולם מוחאים כפיים, אני
שוב קטנה...


רצתי לשירותים והתחלתי לבכות- "מצדי עכשיו שיישרף העולם, אני
מפה לא זזה"
דקלמתי לעצמי את השורות האלה בראש...
ניסיתי כל כך להירגע, התאמצתי... אבל לא הצלחתי..
כמה שניסיתי לא לחשוב על זה יותר-   הבכי היה יותר חזק..
כמה שחייכתי - הכאב מבפנים היה יותר נורא...

ואז אתה באת..
זה החזיר אותי לאתמול בלילה..
שאני בכיתי בחושך, לבד, ורציתי אותך פה איתי...
אתמול לא היית- היום אתה פה...!
כל כך שמחתי, ששוב התחלתי לבכות..
אני לא יכולה להגיד שזה היה בכי של שמחה- כי העצב אכל אותי
מבפנים... אבל חיזקה אותי המחשבה שאתה, האחד שאני אוהבת כל כך,
בלב שלם, פה איתי...
אתה מחבק אותי, ושותק- וזה מספיק.. זה מחזק רק לדעת שאתה פה..
מבלי להגיד או לעשות הרבה החזרת לי (כמו תמיד) את החיוך על
הפנים..
                                                  תודה יפה
שלי
                                                  אני אוהבת
אותך!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אנשים לא
מעריכים אנשים
עם גבה מחוברת!

-ארגון "חד גבה"


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/3/03 3:46
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דניאל פיאמנטה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה