בוקר חדש התחיל... השמש זורחת, השמיים כחולים... כולם היו
רוצים כזה בוקר...אבל מה שיש לנו זה הגשם הזה...והרוח...
רותם התעוררה בהתרגשות, לא יכולה לעצור את ההתלהבות שפיעמה
בגופה במחשבה על היום הזה, בעצם, היא ידעה, שהיום הזה לא יותר
מיוחד מכל אלה שקדמו לו. אבל היא גם ידעה שהיום היא סופסוף
תפגוש את ג'סי, שהייתה חברה הכי טובה שלה במשך שנים, עד שג'סי
עברה דירה.
היא פחדה מראש שזה יהרוס את החברות שלהם, וגם חשבה שהיא לא תתן
לזה לקרות כל כך בקלות.
אבל זה קרה, הם לא הצליחו לשמור על קשר וכל אחת מצאה לה
חבריםות חדשים, אבל אף אחת מהם לא הצליחה למצוא מיהו כמו
השנייה, מישהו שהיא תרגיש נוח לדבר איתו על הכל, מישהו שתמיד
יבין אותה...
ואז, לפני שבוע, קרה משהו שהכריח אותם לחזור לקשר, לרותם, היה
חבר חדש, החבר הראשון שלה, היא וג'סי כל כך חיכו לזה, שהיא
הייתה חייבת לספר לה.
מאז השיחת טלפון הזאת הם חזרו להיות חברות הכי טובו, חזרו לדבר
על הכל,חזרו להבין אחת את השנייה ושאר ירקות.
הגיע חופש פורים, הם קבעו להפגש, ביום שלישי ב10 בבוקר, בקניון
בתל אביב. לשתיהם הנסיעה הייתה ארוכה, אבל אף אחת לא התלוננה
כשחשבה על הפגישה.
שתיהם התרגשו.
הם הגיעו לתחנה,  רצו להתנשק, נשיקה של חברות, והאפים שלהם
התנגשו, וזה היה מצחיק, אז הם צחקו.
הם נכנסו לקניון, והלכו לשבת בבית קפה נחמד, שתיהם הזמינו משו
לשתות, ג'סי- קפה, ורותם- מיץ מנגו
[הערת שוליים: מיץ מנגו שולט]
הם דיברו על הכל, על כל העולם ואישתו... והיה להם נעים ביחד,
היה להם טוב, אחרי שעה שישבו בבית קפה, הם הלכו להסתובב, ג'סי
קנתה בגדים חדשים, רותם עזרה לה, היה להם כיף ביחד, והם רצו
שהיום הזה לא יגמר לעולם.
אחר כך, כשנפרדו, אחרי יום מהנה ביותר,
כשנפרדו ונסעו, כל אחת לביתה,
בדרך רותם שמעה על פיגוע, אוטובוס שהתפוצץ, היא לא הקשיבה
באוזן שלמה, ולא החשיבה לזה חשיבות. היא הייתה עסוקה בלחשוב על
היום שהיה לה היום.
כשהגיעה הביתה, היא התקשרה לג'סי, לראות שגם היא הגיעה הביתה,
ולהחליף חוויות מהיום.
בצד השני ענתה לה מעיין, בקול שקט, איטי, רותם שלנו רצתה להיות
נחמדה, היא שאלה בעדינות מה קרה,
עולמה חרב עליה כששמעה שג'סי הייתה בפיגוע, שג'סי מתה.
מאז היא ממשיכה להאשים את עצמה, כל יום מחדש, ואפילו פעמיים
ביום.



[נ.ב. אין כל קשר בין הסיפור הזה למציאות...]