לפני התקופה של קרוא וכתוב, לפני התקופה שבה נלחמו אנשים אחד
בשני ולפני התקופה שבכלל היו שמות לאנשים, איש הלך בשדה, וראה
אישה. האישה הייתה עירומה לגמרי ומדהימה למדי. האישה לא הייתה
גבוהה או נמוכה, לא שמנה אך לא רזה מדי. עיניה היו כחולות
ועמוקות ושיערה השחור היה מבריק ומסמם. החיוך שלה יכל להטריף
את חושיו של האדם. איך הגיעה האישה, ואיך היא כל כך מדהימה,
ויושבת בשדה עירומה, כל זה האיש לא ידע. האיש לא ניגש אל האישה
ולא ידבר אליה, הוא רק הלך לחבריו וסיפר עליה. הוא סיפר שאישה
דמוי אלה, ירדה מן השמיים, טוב נו הוא היה מאוהב. חבריו לא
האמינו לו, הם אמרו שזה לא מציאותי למצוא כזו אישה מדהימה
עירומה בשדה, ואם כן מוצאים יש אלפי הסברים יותר הגיוניים על
איך היא הגיעה לשם.

ברומא החזקה והאכזרית עמד גלדיאטור אחד מעל כולם. לא היה אדם
שיכל להתמודד מולו, שמו אינדופולוס. אינדופולוס היה נערץ ואהוב
על כולם, חוץ מאחת, שלא הסתכלה לכיוונו. אינדופולוס ראה את
אותה אחת יושבת בגן, הוא התאהב בה מיד. דקות ספורות לאחר מכן
שלח אדם לברר את שמה, הוא לא יכול להפסיק לחשוב עליה, וגם לא
מצא כוח לגשת ולדבר איתה. איך אדם שמוצא כוח להלחם באריות
ודובים, לא יכול לגשת לאישה אחת, מה עושה אותה כל כך מדהימה?
ימים חודשים ושנים עברו מאז, אנשים נולדו, אנשים נפטרו, וראשו
של אינדופולוס עדיין עסוק במחשבו עליה, ששמה אגב אנדוריה.
אינדופולס אפילו שלח לה מתנות, אך ללא שם. יום אחד באמצע קרב,
עיניו של אינדופולוס נשאו גבוה לקהל, שם הוא ראה את אנדוריה
ולא יכל להפסיק להסתכל, באותו זמן חרב ננעצה בבטנו, והוא נשאר
רק עם המבט שלה. הוא לעולם לא דיבר איתה והיא רק כמעט שמה לב
שהוא התאהב בה.

באמצע אנגליה של ימי הביניים, הוביל אביר אנגלי את ארצו
בקרבות. האביר היה שקט, יפה תואר וצנוע, הוא היה לוחם גדול
ופטריוט אמיתי. יום אחד באמצע קרב, עיניו קלטו ילד בשטח הסכנה,
האביר חש להצילו, ועשה כך. בדרכו הוא נפצע קשות. לא רחוק מאותו
שדה, עמד לו כפר נידח, ובו הוריו של הילד, שם טיפלו באביר.
האנשים נהנו לדעת שבכפרם אביר אמיתי, סיר סקוט מוולס. כששכב
במיטתו הסתכל מהחלון, ושם ראה אישה יפת תואר, עובדת בגן,
ומדהימה לכל הדעות. מיד קם, למרות כאביו, ויצא אל הגן, הוא רק
הסתכל עליה, לא יותר מכך. לבסוף ניגשה אליו האישה והציגה את
עצמה, אליזבת היה שמה. דיברו השניים שעות ארוכות, וסקוט כמובן
התאהב בה עד מאוד, הוא כבר לא יכל לראות את העולם שמסביבו.
לאחר שנרפא יצא לדרכו, לעולם לא ראה את אליזבת שנית, ולפני
שהוא מת, צעיר ויפה ראה את פניה בזכרון נעים אחרון ויחיד.

תקופת הרנסנס הייתה תקופה של אהבה, תקופה של שירים, ציורים
ופסלים, אך בעיקר תקופה של נשים וגברים. באיטליה היפה של
הרנסנס עבד צייר מכושר בארמון המלך. הוא היה אדם צנוע, שערק
ממשפחתו בגיל צעיר, והתחיל לחיות חיים בודדים. הצייר, רפאל
שמו, בילה שעות בציור פני המלך אישתו ובניו. רפאל השתעמם
מעבודתו, והחל לכתוב גם שירים, לעצמו. יום אחד נכנס הצייר לחדר
המלך, וביקש חופש, חופש זמני בשביל לצייר אנשים אחרים, נופים
שונים,ורגשות אמיתיים. המלך זעם אמנם, אבל הסכים. הצייר יצא
לטיול, טיול של חיפוש רגשות. רפאל הגיע לסיציליה היפה, שהייתה
כה מדהימה. שם הנשיים יפות יותר, הין מתוק יותר, הלחם טעים
יותר, הצבעים חזקים יותר והחיוגים גדולים יותר. רפאל ישב
בגנים, צייר ציורים וכתב לו שירים. יום אחד באמצע הגן, אישה
ישבה וקטפה לה פרחים. רפאל התכוון לציירה אך על בד הציור, ראה
שיר שכתב לה. יום אחרי יום ראה רפאל את פניה והתאהב בה קשות,
שיר אחרי שיר, כתב לה. יום אחד, עקב אחרי אל ביתה, וכשנכנסה
דפק על דלתה, היא ענתה והוא דיבר איתה. היא הייתה כה נחמדה וכה
מתוקה. אחר כך הלך לדרכו, והשאיר את שיריו על דלתה, השירים
שכתב לה. הוא הלך לו איש מאוהב והיא מצאה את שיריו. האישה
סנצ'יה שמה, קראה את שיריו, והזילה דמעה, כי רק אותו היא אהבה,
ואת אהובה היא ידעה שלעולם לא תראה ותרגיש יותר, הוא הלך, הוא
לא יחזור.

יניב היה ילד קצת שונה מהשאר, קצת רגיש, קצת אדיש ואופטימי חסר
תקווה. הוא מבזבז את זמנו לדאגות לימודים, למרות שהוא אינו
לומד, ועל אימונים לקראת הצבא. הוא גר בישראל שבה יש בעיה
גדולה, אנשים מתים ואהבה הוחלפה באיבוד תמימות מוקדם. ביום
חורפי, לא גשמי קצת קר, אך יפה, פגש יניב ילדה שכמוה עוד לא
ראה. עיניים בהירות עמוקות, שיער כהה יפיפה, היא לא נמוכה ולא
גבוהה וכל כך חמודה. יניב נדלק עליה קשות, הדלקות רגילה לא
מטריפה את הראש כמו זו על אותה ילדה, זו כבר שלטה במעשיו. יניב
שנשלט בתשוקתו ורגשותיו, החליט לכתוב סיפור לילדה, סיפור אהבה.
הסיפור ביטא בדרך משונה, למה יניב היה צריך לכתוב בשבילה וכמה
הוא רצה אותה. הוא כתב לה סיפור על מקרים שונים של אהבות
נכזבות וטעויות נוראיות. מה כבר הוא רצה? יניב רצה רק לדעת מה
היא מרגישה, מה היא חושבת עליו, ומה היא רוצה. הוא כתב את
הסיפור כדי לדעת מה היא חושבת עליו, ואולי רק אולי לתת הזדמנות
לגורל ולצאת איתה.