[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







הצינית האופטימית
/
מחיר גבוה מדי

החיוך שלה. אם תשאל כל אחד שהכיר אותה אפילו קצת, הוא יגיד לך
שזה מה שהוא הכי זוכר ממנה, את החיוך שלה. וזה לא מפתיע, כי
היא באמת חייכה הרבה, כל הזמן כמעט. ואני לא מתכוונת לסתם
חיוכים צבועים כאלה שאנשים מחייכים לפעמים רק כדי לצאת נחמדים,
או כדי להשיג משהו, או סתם כדי שלא ישאלו אותם מה קרה. ובטח
שלא לחיוכים האלה שנמשכים רק לרגע כשמישהו מוציא מצלמה. אני
מתכוונת לחיוכים אמיתיים, גדולים, כאלה שבאים מסתם רצון לחייך
ולהיות שמחים. ככה זה נראה כשהיא הייתה מחייכת, כאילו שסתם בא
לה לחייך כי היא שמחה. בגלל זה היא הייתה מחייכת כל כך הרבה,
כי היא פשוט הייתה שמחה. בעצם, היא הייתה הילדה הכי שמחה
שהכרתי. וזה לא שלא הכרתי עוד ילדות שמחות, כי דווקא כן הכרתי
ואפילו לא מעט, אבל היא הייתה הכי שמחה מבין כולן.

היא הייתה כל כך שמחה, שישר כשהיית רואה אותה, היית מתחיל
לחייך. פשוט אי אפשר היה שלא. וגם אם לא היית מחייך ישר, אז
היא כבר הייתה דואגת לגרום לך לחייך. היא הייתה מהאנשים האלה
שמסתדרים עם כולם ומכירים את כולם. פשוט היה כיף איתה, וכמעט
תמיד כשהיית רואה אותה, היא הייתה צוחקת, רצה, מדלגת, קופצת,
או צועקת (אבל לא מכעס, סתם מהתלהבות). אף פעם לא ראיתי אותה
עייפה או עצובה. וזה לא שהייתה לה סיבה מיוחדת להיות כל כך
שמחה, בכל אופן, לא יותר מלכל אחד אחר. היא פשוט הייתה שמחה כי
היא רצתה להיות שמחה. היא הייתה שמחה כי היא הבינה שאין טעם
לבזבז את הזמן בלהיות בדיכאון, או בלהיות עצבניים או סתם
רציניים מדי. הרבה יותר טוב לנצל את הזמן לדברים יותר משמחים
וכיפיים, ולא לקחת שום דבר קשה. וזה באמת מה שהיא עשתה. היא
ניצלה כל דקה, ועשתה בדיוק מה שהיא רצתה, בלי לחשוב פעמיים
ובלי לדאוג בקשר למה שאחרים חושבים. היא פשוט הבינה שהדבר הכי
חשוב זה לשמוח ולעשות את מה שמשמח אותנו, ובגלל זה היא הייתה
הילדה הכי שמחה שהכרתי. נשמע די פשוט לא?

אני מתארת לעצמי שאם כולנו היינו מבינים כמוה כמה חשוב וכמה
פשוט זה להיות מאושרים, אז כל העולם הזה היה נראה לגמרי אחרת
וכנראה שגם הסוף של הסיפור הזה. אבל לצערי, זה לא ככה. לצערי,
אנחנו חיים בעולם שבו אנשים עסוקים רוב הזמן בלשנוא, להלחם,
להרוג, לרצוח ועוד כל מיני מילים שמתארות את כל הרגשות והמעשים
השליליים שהם בדיוק ההפך מלהיות מאושר. אנחנו חיים בעולם שבו
אנשים שלא הצליחו להיות מאושרים, הולכים והורגים אנשים אחרים,
במקום לעזור אחד לשני להיות מאושרים. אבל עכשיו אני סוטה
מהסיפור.

הילדה השמחה הזאת, עלתה יום אחד על אוטובוס, ובמציאות שבה
אנחנו חיים, זה כבר אומר הכל. כי במקרה על אותו האוטובוס עלה
גם מטורף אחד שכנראה לא הצליח להיות מאושר, אחרת אין לי הסבר
הגיוני לפיצוץ שהיה אחרי זה, ושבין היתר הרג גם אותה.

הילדה השמחה מתה, ובגלל שנייה אחת, בגלל מטורף אחד, היא אף פעם
לא תחייך יותר. וברגע שבו היא הפסיקה לחייך, גם אנחנו הפסקנו.
אף פעם לא הכרתי מישהי יותר שמחה ממנה, ואף פעם לא ראיתי כל כך
הרבה אנשים עצובים. בימים שבאו אחרי זה, כולם בכו. אני חושבת
שאם היו אוספים את כל הדמעות שבכו בשבילה וסופרים אותם, ייתכן
שהמספר היה שווה למספר כל החיוכים שהיא חייכה. אפילו השמיים
בכו.
וככה הם עמדו כולם, מתקהלים במקום בו היה הפיצוץ, בוכים זה על
זה וזועקים לאלוהים בשמיים שיחזיר להם את הילדה השמחה שלהם, כי
מבין כולם, לה הכי לא הגיע למות, בעיקר לא ככה ולא בגיל כל כך
צעיר.

ואלוהים השקיף על כל זה מלמעלה. הסתכל על האנשים, על הדמעות,
הדם והכאב. הסתכל על ערמות הפרחים והנרות שהודלקו לזכרה. הסתכל
על כל אלה והקשיב לבכי, להאשמות שהטיחו בו ולשאלות שהופנו
אליו. הוא לא ניסה להתגונן ולא ניסה להסביר את עצמו, הוא רק
שתק. הוא ידע למה הוא עשה את מה שעשה, אבל הוא לא יכל לספר
להם.

אתם מבינים, כבר הרבה זמן שאלוהים מנסה לגרום לכולנו להבין את
מה שהילדה השמחה ההיא הבינה ממזמן, שהדבר הכי חשוב זה להיות
מאושרים. אבל בגלל שאנחנו לא קולטים את זה ועסוקים בבדיוק
ההפך, העולם נראה כמו שהוא נראה היום. ואלוהים שכבר לא יודע מה
לעשות, לוקח לעצמו כל כמה זמן כמה אנשים שיעזרו לו, וכמובן
שלעבודה כל כך חשובה, הוא לוקח רק את הטובים ביותר. וכזאת היא
הייתה.

אז עכשיו, נשאר לי רק לקוות שאולי עכשיו שהיא שם למעלה, בטח
מדלגת על העננים ומספרת לאלוהים בדיחות, אולי עכשיו היא תצליח
משם לגרום לכולנו להבין שאושר בא בחינם, ואין דבר יותר חשוב
ממנו, ועד שלא נבין את זה, נצטרך לשלם ביוקר כל פעם שאלוהים
יקח לנו את הטובים ביותר.


מוקדש לזכרה של טל קרמן ז"ל, שנהרגה בפיגוע הדמים בחיפה
ב-5.3.2003







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"וכי השפן כי
מעלה גירה הוא
ופרסה לא יפריס
טמא הוא לכם,
וכי הארנבת כי
מעלת גירה היא
ופרסה לא תפריס
טמאה היא לכם"
ויקרא יא 5-6.
תגידו, האלוהים
הזה ליצן או
מה?

אחד מזדעזע מרמת
הידיעות של
הקדוש ברוכו
בזאולוגיה


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/3/03 20:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הצינית האופטימית

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה