לא נכנס לתוך שיר
לא תבנית של סיפור
בלי גיבור, עלילה.

בלבול, חשש, חלל.
לב פועם לפתע ומחסיר וחוזר.
קצת חוסר הבנה.
קצת ריחוק שמעיק עד לפינה הקטנה ביותר שבתוכך.

ולפתע... אחרת, לא מוכרת, חדשה.
זה האור או הצל או הצד של פניך.
או אולי רק עיניי מביטות בזווית קצת אחרת.

לא מכירים, לא מכירים. קשר.
פלונטר.
קצת מהר. קצת לאט. הרבה חזק.

מבין שלא הכל כתוב על המצח.
כי גם כשאומרים הדברים לא ברורים.

מביט. מלא רגשות. עמוס.
מוקסם עוד יותר עם כל רגע שעובר.

לא טבעי, או שכן.
מה שבטוח לא אני.
ערום, ללא מסיכות. חדש בשבילי.
מוזר. מפחד.
ומה אם לפתע אשאר בודד...

מרגיש היטב איפה הלב ממוקם בגופי
מזה זמן רב שעוד הייתי שוכח.

לא ממש שיר
לא סיפור,
בלי גיבור
עלילה.