הקנאה אשר בוערת בי כל כך בלתי מובנת, אפילו לי עצמי.
אצבעותייך על רגליי אינן מלטפות, כי אם קובעות לעצמן מקום,
שייכות ארוכת טווח.
אני אוהבת את העובדה שאתה פה, שאתה שומר עלי, שאיכפת לך כל כך.
אפילו שאני נוראית, אנוכית ומגעילה, אתה סולח.
אני שונאת את העובדה שאתה נטול כל רגש, כל תחושת משיכה, שמבטים
רבים כל כך אתה לא מבין.
לא יכולה להסביר לך את מה שאני מרגישה, את הרצון לשייך אותך
אלי ללא אהבה. אינני יכולה לתאר את חשיבותך בחיי ואת חשיבות
מחסורך. אתה היית שם, מן האהבה הראשונה דרך הנשיקה הראשונה
ועוד הינך. תמיד שם, לא נמצא אבל קיים במחשבותיי. כל כך הרבה
פעמים תהיתי אם זו אהבה, ניתחתי, חישבתי - התוצאה תמיד שלילית.
אני רוצה שתחוש משיכה כלפיי, שתרצה שאנחם אותך כפי שאני רוצה
בניחומייך, שתשאף לשעות המעטות המיוחדות שאנו חולקים, ולא
לחברתי המעושה.
לראות אותך, לא מתעניין באחרת, אך לא נמצא איתי, לא מגן עלי
מפני העולם האכזרי שלי, תחושת קנאה לא מובנת. ומה לעזאזל היא
עשתה עלייך? היא לא יודעת שאתה הידיד שלי??? כל העולם יעמוד
לרשותה ואף ירד על רגליו בשבילה, והיא מבלי משים לוקחת את האדם
היחיד שיש לי. לוקחת ממני אותך.