בעוד לילה קר, אני כאן שוב יושב,
מנסה להבין את השטויות שכותב.
על דברים שקרו, אנשים הלכו ולא חזרו,
קשה לי עם זה, לפעמים זה כואב.

בעוד חורף חם, שאני כבר לא זוכר,
ת'שטויות שכתבתי לכולכם אני מוכר.
לא איכפת לי אם תקנו, אנשים את המילים רוקנו,
קשה לי עם זה, אך בזה אני בוחר.

אז תנו לי לסיים משפט,
זה לא מתאים, למי איכפת?
אני כותב בשביל עצמי, אז אל תגיבו לשטויות.
מספיק עם כל הביקורות,
עושה חושבים כל שתי שורות
"הבן זונה כותב בשביל עצמו", כן זה יכול להיות.

בעוד שיר פרידה, שכתבתי לה מזמן,
איזה טמבל התערב, אמר שזה שיר לא מובן.
זה קשה לי לחשוב, איך אני את זה מסביר לו טוב,
אולי הוא יבין, אם ינסה לאהוב.

בעוד לילה קר, שאני רוצה למות,
מנסה להכניס למילים קצת משמעות.
לא חובה שיקראו, יש כבר מפגרות שיזדהו,
קשה לי עם זה, ככה זה במציאות.

אז תנו לי לסיים משפט,
זה לא מתאים, למי איכפת?
אני כותב בשביל עצמי, אז אל תגיבו לשטויות.
מספיק עם כל הביקורות,
לקרוא לזבל-"יצירות"
"הבן זונה כותב בשביל עצמו", כן זה יכול להיות.

בעוד לילה קר, אני כאן שוב יושב,
מנסה להבין את השטויות שכותב.
לא חובה שיקראו, בודדים ת'כשרון ראו,
קשה לי עם זה, אך את זה אני אוהב.