את זוכרת,
שכבנו במיטה,
הדלת של אליהו מלמעלה היתה פתוחה
(היא תמיד היתה).

אמרת לי,
שתחדרי אלי דרכה בעוד עשר שנים,
בלונדון, בלילה,
ואני זקן,
ותפשיטי אותי.

לא אמרתי כלום,
עשר שנים זה לא כל כך הרבה זמן,
ברבות הימים נעלמת.
מסומם אחד אמר לי שהתחתנת
עם משורר רזה ושאת עושה סרטי
פרסומת עצובים.

הלילה קר מאד,
אני שוכב עירום במיטתי,
עיני פשוקות בתקרה.
האשה שלידי שואלת אותי למה
הדלת פתוחה אם כל כך קר.

אבל,
לך תסביר.
מעבר לים, שפה אחרת,
עשר שנים אחורה.
כמעט אחת-עשרה.

ברלין, אפריל 2001