מבט חטוף קצר, מבט אסור מותר. היא ישבה מולי עם החיוך בעיניים
כאילו אומרת לי החיים על הזין. ואני כמו אני ישבתי מוקסם כמו
נשלט או אולי לא אולי מיותר. עוד קפה עוד עוגה ואני אני חושבה
רק על הגלידה. בסוף באין ברירה הלכתי (בלי לאכול מהגלידה) לבד
והיא נשארה עם החיוך בעיניים (והאמת גם בשיניים). אבל לפעמים
גם כשאתה הולך אתה חוזר ונשאר וכך באמת היה הלכתי אבל נשארתי.
התפוז הבוקר היה שונה הקפה לא דמה ליום אחר ובכלל הגשם הגשם.
יום אחר ישבתי לספר לחבר על חבר שקרה לו מקרה על בחורה עם
חיוך. והוא אמר לי שוב קראת את הספר המספר על נסיכים ומלכות
מלכים ומלכות אגדות ואהבות ?. אני כמובן חייכתי ושוב לא
הלכתי.
יום אחר קרוב קרוב לרצפה (רציתי לנקות אתה יודע) עם מבט עמום
בעיניים ושוב ראיתי חיוך מוכר וגלידה באופק בטעם וניל או שוקו
האמת לא חשוב (או אולי כן?).
יום אחר נסיעה על אופניים ברמת הגולן ואח"כ טיול לבריכה ולנחל
ושוב קרוב לתחתית ראיתי את החיוך ובהיתי רגעית. באותו יום
ההחלטה נפלה מילאתי בקבוק עם פתק באוויר וזרקתי לים ואמרתי היא
תאסוף וזה יהיה מושלם. כמובן מעניין מה היה כתוב בפתק אבל זה
דיי נדוש סיפורים על מלחמות אהבות ועל זה שאסור אסור לאהוב. כי
מי שאוהב יכול להפגע ומי שנשאר יכול ללכת ומי שגבוה יכול לרדת.
כמובן שחיכיתי רבות והיא את הבקבוק לא אספה כי אולי שכחתי אותו
לים להשליך וגם חשבתי על האפשרות שאותו יאכל הכריש.
בסוף החלטתי על מבט קצר חטוף וכאילו מוכר לעולמי עולמים לא
בקלות אני מוכן לוותר ולכן אני אלך לחפש דרך אחרת דרך מוכרת
לאותו המבט כאילו באיזה פרץ בלתי נשלט.
והלכתי לתת לה את הבקבוק כמו סוף ידוע מראש ועצוב. היו המון של
דמעות וכאילו ים והמון חיוכים כאילו אין דבר מזה מושלם. אבל
דבר מה נותר לא פתור מדוע מלכתחילה על המבט הייתי מוכן וותר
ועוד בכלל כאילו יש לי איזה חבר אחר. היום החלטתי ויתור אינו
אפשרי ולא מעשי ולכן אני לא מוותר על חיוך מבט או כל פרץ בלתי
נשלט.