[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








יום ראשון בבוקר, יושב בתחנה ומחכה לאוטובוס שיביא אותך הביתה,
שעתיים וחצי מכאן עד הבית, כבר היה עדיף להישאר ולצאת עם כולם
ביום חמישי, יציאה מסודרת, ישר הביתה. אבל אני לא יכול להפסיד
את היום הולדת של אח שלי, כבר קניתי מתנה והכנו הפתעה שאני
אבוא, אני לא יכול לבטל.
שעה עוברת, שעתיים, ואין אוטובוס ואין קול ואין עונה, והחום
מעיק על כל פלג גופי, והציוד מכביד על גבי ואני נכווה מהנשק
הלוהט, ואני מת, מת כבר להיות בבית.
עוד שעה עוברת כבר 3, ב5- מתחילה המסיבה, אני בחיים לא אספיק
להגיע בזמן, במיוחד אם האוטובוס לא יגיע מהר.
אני מבחין במיניבוס קטן, עם לוחית צהובה, ישראלית. אני עוצר
אותו, אני יודע שאסור לעצור טרמפים אבל אני פשוט חייב להגיע.
הוא אומר לי שזאת מונית שרות, ואני אסע עד באר שבע, משם אני
כבר אקח רכבת, מה כבר יכול לקרות.


"אתה מגיע לבאר שבע?" אני שואל אותו והוא מהנהן, אני נכנס
ומתיישב ושם לידי את הציוד הכבד ואת הנשק החם. אני נרגע, סוף
סוף מזגן, אני נצמד לשלבים ומתענג על הרוח הקרה. אני מביט
הצידה, יש במיניבוס עוד חמישה אנשים, אישה עם סלים, ילדה קטנה
ושלושה גברים שיושבים בשקט בסוף.
"עוד כמה זמן בערך אתה תגיע לבאר-שבע?" שאלתי, "שעה וחצי" הוא
עונה לי בקול נמוך. אני מביט החוצה ורואה שלט "באר שבע 126
ק"מ" ואני מרשה לעצמי להירדם, יש עוד זמן, ואני פשוט מותש,
מת.
קמתי כולי מזיע, מחלום רע, בחוץ כבר חושך, כבר חמש וחצי ועכשיו
מחשיך מוקדם. אני מתאפס ושואל אם עברנו כבר את באר שבע, "כן,
לפני חצי שעה, עוד מעט נגיע לאשקלון אני יכול להוריד אותך שם".
טוב אז אני ארד באשקלון, לא קריטי.


אני מסדר את הנשק ומביט החוצה. אין הרבה בתים, הרבה חולות
וחושך, הצלחתי להבחין רק בשלט אחד, אבל לא הצלחתי לקרוא אותו,
הוא בערבית.
לפי המפה כבר היו אמורים להיות בתים וישובים, כי עברנו את באר
שבע. התחלתי להילחץ, שמתי עלי חזרה את הנשק והסתובבתי, נוכחתי
לדעת שרק שלושת הגברים נותרו במונית, הם דיברו ביניהם קצת,
בערבית. האינסטינקטים שלי התחילו לפחד, הזדקפתי בכיסא, פחדתי.
"איפה אנחנו" שאלתי את הנהג, "אנחנו בדרך, אני פשוט עושה עצירה
להוריד אותם". הוא הצביע אליהם ולהם היה מבט קר כזה בעיניים.
שתקתי, המשכתי להזדקף בכיסא שלי, משהו לא טוב, מסוכן מדי.
"אני יכול לרדת?" שאלתי, "למה?", "אני רוצה, איפה אנחנו?",
"חכה ילד, עוד מעט נגיע לאשקלון ואני אוריד אותך שם". "כן ילד,
חכה" אחד הגברים אמר לי במבטא ערבי. התחלתי לפחד ולהתעצבן.


לקחתי את הנשק והנפתי אותו כלפי הנהג, "עצור עכשיו!", "ילד,
מה אתה עושה? חכה נגיע לצומת ואני אוריד אותך." הנהג ענה לי
בזלזול. עמדתי והנפתי את הנשק כלפי הגברים, "תראו לי תעודות
זהות", "מה?" ענה לי אחד מהם, "תעודות זהות, מהר!" כבר צעקתי.
הם הוציאו אותן והביאו לי, הם היו פועלים ערבים שעובדים במפל
בדימונה, הם גרו ברמאללה, והנהג היה ערבי-ישראלי שגר בחיפה.
"תסובב ת'אוטו!" צעקתי לנהג וזרקתי את התעודות, "תסובב
ת'אוטו!" חזרתי, "אבל למה?" הוא שאל בתמיהה, "בלי שאלות, סובב
ת'אוטו!" צעקתי עלי וקירבתי את הנשק לראשו.


הוא סובב את האוטו ונסענו בדממה, המשכתי לעמוד עם הנשק
מולם, פעם אחת לעבר הנהג ופעם שנייה לעבר שלושת הגברים.
נסענו עד שהבחנתי בקניון קטן, מרכז מטיילים שכזה. צעקתי עליו
שיעצור והוא ציית. ירדתי מהאוטו, עם הציוד לפני, הקפדתי לא
לפנות אליהם את גבי. ירדתי לכביש, הנפתי פעם אחת את הנשק אליהם
וסגרתי את הדלת.
הם התרחקו במהירות ואני הנחתי את הנשק על כתפי, כרגיל. הבחנתי
לפני בטלפון ציבורי, הלכתי להתקשר הביתה שיבואו לאסוף אותי,
כבר שבע, סוף סוף זה נגמר, הגעתי.


בבית, אחרי המקלחת התיישבתי בסלון עם אחי הקטן וכל המתנות
שנפתחו במהרה בצהלות שמחה. ב8- העברנו לחדשות לשמוע מה הפסדתי.
על המסך מופיעים הקריינים עם המהדורה המרכזית "נתפסה חוליית
מחבלים שעמדה לבצע פיגוע במרכז תל אביב ליד מרכז המטיילים סטאר
באשקלון".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מספיק עם
התקציבים,
להתנחלויות,
לקיבוצים
ולשכונות. תקציב
המדינה יועבר
לקרן לעידוד
הסלוגנים.

הקמפיין של
המרגל הלא מועיל
לממשלה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/3/03 3:04
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נועה כפיר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה