יום השואה 2001

בום בום!
האורות כבים.
מסך.
בד בורדו-יין נפתח וחושף אפיזודה.
פלאשבק.
הקרקע - אדמת עפר יבש.
תפאורה - שחור של פחם,
לבן של נרקיס.
עיניים מופנות למרכז.
בום בום!
ילדה.
ילדה עם שמלת משבצות בשחור-לבן.
שערותיה הבהירות אסופות בסרט רקום,
כאלומת שיבולים שקמלו עם חשיפתם לחמה,
החמה שלעולם אינה שולחת קרן אור מחממת לעולם זה -
הפלנטה הקטנה מאחורי בד היין.
ראשה מורכן. פניה חיוורים כשלג צחור.
עיניה שפופות כאילו קץ העולם קרב.
אך ראה!
מה שם מוסתר בידיה הקטנות?
הידיים שנשמטו מאחיזתה של אמא מגוננת.
משהו...בוהק, שובר את השחור-לבן.
הו, ראה!
מקרבת ידיה אל פניה, אל חוטמה
ומריחה.
נדמה כי את כל אויר העולם אספה לריאותיה הקטנות
כאילו זו הנשימה האחרונה ביקום.

זהו שושן! הכיצד לא הבחנת?
שושן אדום, כמו בד היין.
אוי אבוי!
החן עיוור את עיני הקטנה
ושכחה היא לרגע להיזהר מקוציו הדוקרניים של השושן.
טיפה על העפר - דמה של הקטנה,
אדום כבד היין, אדום כשושן.
ועוד טיפה - דמעה שקופה מעיני השקד של הקטנה.

שתיהן על עפר,
נמהלו והתאחדו זו עם זו לברית עולם.
שתיהן - טיפת הדם החם וטיפת המים המלוחים מעיניה.
החמה לא תופיע,
השתיים לא ייבשו.

בום בום!
פלאשבק.
שושן נשמט מיד, ונופל אל עפר.
אובדן ילדות.
נסגר מסך.