זה באמת היה פעם
הרומן שלי עם אנגליה
זה היה כשהיית בת ארבע
הייתה לי חברה אנגלייה מעיר שגרה בשכנות למנצ'סטר
קוראים לעיר אולדהם
אימא שלה נולדה בעגלה של צוענים מרומניה
ובגיל שלוש הוריה שכרו בית בעיירה שבסמוך
למחנה הצוענים
היה קר מדיי בעגלות ליד
העיירה אז, אולדהם
אבא של החברה היה חייל אנגלי בתקופת המנדט בחיפה
שהשתחרר
והתאהב ברומנייה הפראית
שהייתה גם יפה
ואחר כך התאהב באלכוהול
שהיה  פראי
והיה גם יפה והם
התגרשו

יום אחד באתי איתה לבקר שם
אכלנו הרבה עוגות חזיר
ושתינו הרבה בירה שחורה של
מבשלת שיכר מקומית
אבא שלה סיפר לי סיפורים על יהודים שהגיעו על
ספינות מחורבנות מאירופה המשוחררת
וגורשו לקפריסין
הוא סיפר לי את זה
בבר מקומי
ואימא שלה אמרה שהוא
סתם שיכור מזוין

אימא שלה גרה עם צייד שכל הארנבות ברחו לו
הוא חי על דמי אבטלה כמו החברה שלי
ועבד כגנן בהתנדבות
במגרש גולף נטוש
אימא שלה אהבה אותו כי
פעם היה לו רובה שהביא
כל יום
ארנבת

היה קר מאוד
באולדהם
הלכנו לישון במיטה עם בקבוקי גומי של
מים חמים
היה קשה להירדם או להזדיין כי
החברה סיפרה לי שלפעמים
מסתובבים בבית
רוחות ושדים
אבל לא ממש רעים
ובכל זאת הם
מסתובבים שם
בלילה
ושלא אופתע אם שד יבוא
מהחור בתקרה וישאל
וואט דה פאק אר יו דואינג היר



שיר שנוצר בשל עירנותה של נועה