[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שמרית דגן
/
נחלים

נדמה לי שמהלכת אני בגן עדן. סוף סוף ללא גוף. שבויה במעין
קסם. נותנת מבטי בשמיים הכחולים ועוקבת אחרי ענני נוצה דקיקים,
כמעט שקופים. מהלכת שיכורה מניחוחות נפלאים של פריחה וקולות של
צחוק רך וציוצי ציפורים וברקע זרמי מים חדים וברורים כמו מפל
מים שניתז בעוצמה על סלעים.
בין שיחים מלאים מפלסת דרכי ומבחינה בשני נחלים.
האחד רחב וגדול שסופו לא נודע, זורם בשצף קצף, קורא לי לבוא
אליו ומבטיח לי הגנה.
השני צר וקטן, זורם בשלווה, מצהיר שאין לו דבר לתת לי ויבש הוא
בחלק מימות השנה.
בוחנת בשקט את שני הנחלים שזה לצד זה לאיטם זורמים, מדלגת
בינהם על אבנים וענפים ולפתע מועדת על ענף ונופלת אל המים
העמוקים, שוקעת ושוקעת, עד שלא נותר לי אויר. מרימה עצמי מעט
מעל פני המים...והנחל, עוטף הוא את כולי בגליו הרועשים, לא
נותן לי אפשרות להיאחז במשהו ולעלות חזרה לקרקע. הוא סוחף אותי
למקומות שלא ידעתי,אולי עוד לא רציתי לדעת. וכמו שהבטיח מגן
עלי כל הזמן פן העלם לו בין הגלים או אפגע מסלעים חדים
שאורבים. לפעמים הצבתי לי ענף או סלע על מנת לעלות מעלה אך הוא
מיד הסיר אותם מדרכי כהרגלו, נהנה לסחוף אותי עמו. וכך היה.
נסחפתי עימו ימים רבים. לעיתים אבדתי תקווה להחלץ. פעמים נהנתי
מהזרימה והחום עד שהתעצלתי לנסות ולהתקומם נגדו. נתתי לו למלא
את כולי, להתחפר בתוכי עד שהתקשיתי להבחין בינו וביני.
כל אותם ימים לא פסקתי להביט אל הצד, אל אותו נחל קטן שליוה
אותי לפרקים.
היו תקופות שהוא פשוט נעלם, היה לו נתיב משלו, נתיב אחר שלא
ידעתי. אך באותן פעמים מעטות שלפתע שמעתי את קול הזרם הדק.
ידעתי שזה הוא והוא נבהל פן אגלה את דרכו, פן אתחבר אליו ואשקע
בתוכו. מיד פילס לו דרך אחרת שלא היה לנחל שלי חלק בה. אהבתי
את אותו נחל שנראה לי כמעיין קטן, מקווה מים שבא לטהר. כמההתי
לאותה תחושה של היטהרות רציתי כל כך ולו לטבול בו, לחוש את
מימיו הזכים. נראה היה כה צלול ורגוע לעומת אותן מערבולות
שידעתי שקיימות עמוק בתוכו. אך הוא לא קרא לי רק הסתיר עצמו
ממני ונפח בי תחושה שהמרחק הכרחי הוא בינינו. אולי ניסה להגן
עליי פן אצלול ואתן לגליו העדינים לפגוע באותן נקודות בנשמתי
והוא לפתע יתייבש כמו שנהג לעשות בחלק מימות השנה והשאר שוב
עירומה נוכח הרוח הקרירה. לו ידע שכלל שאין לי גוף שיצטנן כעת
או לב שיקפא, הינו מלאים כל ימות השנה.
וכך עובר לו יום ועוד יום ושבוע וחודש ונראה שברית עומדת
להיכרת ביני ובין הנחל...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
באמת שאני לא
רוצה שיפרסמו את
הסלוגנים
שלי...



(צומי מנסה
פסיכולוגיה
הפוכה)


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/3/03 0:33
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שמרית דגן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה