New Stage - Go To Main Page


הסתכלתי על החתך ביד שהוא עשה לי עם המספריים, והתאכזבתי שהחתך
לא יותר עמוק. אם הוא היה יותר עמוק, אולי יותר אנשים היו שמים
לב, ואז אולי גם ההורים שלי היו כועסים יותר, ומישהו היה עושה
משהו.

אבל זה לא ככה. הסימנים אף פעם לא כחולים מידי, ותמיד סימני
החנק נעלמים נורא מהר. עור ארור... והגב שלי תמיד מכוסה, אז
אין סיכוי שיראו את כל החבטות. גם אם אתלונן על הכאבים, יגידו
לי להפסיק לדבר שטויות, ושאני מדמיינת.
התקשרתי למשטרה.. הפעם ענתה לי מישהי נחמדה. היא בעצמה הציעה
לשלוח ניידת, בניגוד לאחרות שתמיד מזמינות אותי להגיש בזמני
הפנוי (בין מכה למכה) תלונה במשטרה. מיד נבהלתי, הרי לא כל יום
קול חמים מציע לך עזרה, והיא אפילו טרחה להבין אותי ולקרוא לי
"חמודה". היא ניסתה לא ללחוץ, אבל בסוף החלטתי לא לתת לה שם
וכתובת... למרות שהיא כבר יכלה לברר אותם בלי בעיה.

וככה אני יושבת פה עכשיו, עם הכאבים בגב,עם הסימנים הכחולים,
עם הגרון הכואב, ועם היד הכמעט מדממת. כי זה תמיד כמעט, זה אף
פעם לא מספיק, כדי להבין שאני כבר מתה מפנים.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 13/3/03 18:07
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ייסטירדאיס גארביג

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה