" אהבה וזבל ":
סצינה 1:
חוץ, צהריים, רחוב אלנבי:
חסר בית אחד שוכב על הספסל ולידו איש אחד, הם יושבים על ספסל
ברחוב אלנבי בת"א. חסר הבית מסתכל על האנשים ברחוב והשני אוכל
גלידה.
חסר הבית:
ראית את הילד הקטן שמה שמחטט בפח
חסר הבית צועק לכיוון הילד
חסר הבית:
ילד תעזוב את הפח, זה הפח שלי!!
האיש לידו מסתכל עליו במבט מוזר
חסר הבית:
מה אתה מסתכל?
איש:
סתם.
חסר בית:
איזה חוצפן הילד הזה חושב שהוא ייקח לי את הדברים שלי מהפח
שמה.
ואם כבר אנחנו מדברים ואתה כל כך מעוניין בי לפי המבטים שאתה
דופק לי אז לפחות אני רוצה לדעת את שמך.
אז איך קוראים לך?
איש:
יובל.
חסר בית:
שלומי מלך אלנבי, נעים מאוד.
יובל:
אם אנחנו כבר מדברים על זבל אז זה מזכיר לי במקרה איזה מקרה
שקרה לי לא מזמן אתה מעוניין שאני יספר לך אותו?
חסר בית:
בסדר.
יובל מזדקף על בספסל, נמתח ומתחיל לספר לחסר הבית.
חסר הבית מתיישב ומפנה מבטו ליובל ומקשיב
סצינה 2:
חוץ, רחוב שנקין, צהריים:
יובל:
" אהבה וזבל ":
סצינה 1:
חוץ, צהריים, רחוב אלנבי:
חסר בית אחד שוכב על הספסל ולידו איש אחד, הם יושבים על ספסל
ברחוב אלנבי בת"א. חסר הבית מסתכל על האנשים ברחוב והשני אוכל
גלידה.
חסר הבית:
ראית את הילד הקטן שמה שמחטט בפח
חסר הבית צועק לכיוון הילד
חסר הבית:
ילד תעזוב את הפח, זה הפח שלי!!
האיש לידו מסתכל עליו במבט מוזר
חסר הבית:
מה אתה מסתכל?
איש:
סתם.
חסר בית:
איזה חוצפן הילד הזה חושב שהוא ייקח לי את הדברים שלי מהפח
שמה.
ואם כבר אנחנו מדברים ואתה כל כך מעוניין בי לפי המבטים שאתה
דופק לי אז לפחות אני רוצה לדעת את שמך.
אז איך קוראים לך?
איש:
יובל.
חסר בית:
שלומי מלך אלנבי, נעים מאוד.
יובל:
אם אנחנו כבר מדברים על זבל אז זה מזכיר לי במקרה איזה מקרה
שקרה לי לא מזמן אתה מעוניין שאני יספר לך אותו?
חסר בית:
בסדר.
יובל מזדקף על בספסל, נמתח ומתחיל לספר לחסר הבית.
חסר הבית מתיישב ומפנה מבטו ליובל ומקשיב
סצינה 2:
חוץ, רחוב שנקין, צהריים:
יובל:
לפני שבוע ראיתי ברחוב אישה נאה שחיפשה משהו בערמת זבל
בינונית. היא נעלה נעלי עקב, לבשה ז'קט מחויט בגוון קרמי
ומכנסיים תואמים. ביד אחת ראיתי אותה מחטט בערמה וביד השניה
מחזיקה פלאפון מהמודלים החדשים.
היו לה גם על האצבעות טבעות בעלי אבני חן עדינות.
התקרבתי לאט, לאט ליד הסרחון של האשפה, הרחתי ניחוח קל של בושם
יוקרתי, מג'יק נואר, אם אני לא טועה.
התקרבתי אליה ושאלתי.
"סליחה מה את מחפשת פה בערמה המסריחה הזאת?"
היא לקחה צעד קדימה לתוך הערמה המסריחה והתחילה לספר לי איך
היא הגיעה למצב הזה.
אישה:
חלמתי חלום לפני יומיים שאני מקבלת מכתב יפהפה ונואש, כמו שרק
מכתב אהבה אמיתי יכול להיות. המכתב הזה שראיתי בחלום בחיים לא
ראיתי וגם לא קראתי אחד כזה. בקיצור בחלום זרקתי אותו עם שקית
הזבל שלי לערמה הזו, הלכתי לעבודה ואז פתאום נזכרתי במכתב הזה
יצאתי מהעבודה במהירות והתחלת י לרוץ לכיוון הערמה הזו ואני
מהבוקר עד עכשיו מחפשת אחריו, אני יודעת שהוא פה אני מאמינה
שהוא פה, זה היה כל כך מציאותי בטוח שזה אמיתי אני פשוט ימשיך
לחפש אותו.
יובל:
אבל רק חלמת על זה , זה לא אמיתי.
אישה:
זה אמיתי! אני בטוחה!!!
יובל:
איך הגעת למסקנה שבכלל תמצאי אותו, את המכתב האהבה שלך?
ודווקא בזבל?
היא נתנה בו מבט חודרני ועמוק
אישה:
למה יש לך הצעה טובה יותר? וחוץ מזה, זה הדבר היחיד שאתה לא
מבין בחיים המשונים האלה?
היא הורידה ממנו את מבטה, ואחזה עוד שקית זבל ירוקה וקראה
אותה. מהשקית נפלו שאריות של אוכל סיני, כמה פחיות בירה ריקות,
עיתוני סוף-שבוע, זר פרחים נבול.
יובל הצטרף בחיפושים אחר המכתב. וכך הם חיפשו עד רדת החשיכה אך
כמובן לא מצאו שום מכתב ושום כלום.
הריח של המג'יק נואר שנחח ממנה נעלם בסרחון של האשפה, יובל כבר
התחיל להתייאש וצעד כמה צעדים אחורה בעוד האישה ממשיכה להיכנס
לתוך הערמה.
יובל:
תגידי אולי נפסיק כבר לחפש כי אנחנו לא מוצאים כלום,
אולי בא לך לבוא לשתות משהו?
אישה:
אין לי זמן לשטויות שלך אני ממשיכה לחפש אני ימצא את המכתב ולי
תהיה אהבה אמיתית ולך לא תהיה.
האישה ממשיכה לחפש בתוך הערמה
יובל מתרחק ואומר יובל:
טוב אני מקווה שיהיה לך
בהצלחה.
בי!
סצינה 3:
חוץ, אחר הצוהריים, רחוב אלנבי:
רואים את יובל יושב על הספסל וחסר הבית מתחיל להתנודד לכיוון
מטה עם הפנים שלו ועומד להירדם.
יובל:
מאז אני עובר שם מדי יום. הערמה כבר גבה מאוד. לפעמים נדמה לי
שיש שם משהו זז בפנים, אני מעדיף לחשוב שזה חתול רחוב, ולא
אישה שמחפשת אחרי מכתב אהבה שלא היה מעולם ושהוא בעצם פרי
דמיונה של אישה עם קצת פיגור.
יובל מסתכל על חסר הבית ורואה שהוא נרדם. הוא מעיר אותו אומר
לו
יובל:
שלום, ותודה שהקשבת לסיפור שלי.
יובל קם ממקומו והולך מהמקום.
" אהבה וזבל ":
סצינה 1:
חוץ, צהריים, רחוב אלנבי:
חסר בית אחד שוכב על הספסל ולידו איש אחד, הם יושבים על ספסל
ברחוב אלנבי בת"א. חסר הבית מסתכל על האנשים ברחוב והשני אוכל
גלידה.
חסר הבית:
ראית את הילד הקטן שמה שמחטט בפח
חסר הבית צועק לכיוון הילד
חסר הבית:
ילד תעזוב את הפח, זה הפח שלי!!
האיש לידו מסתכל עליו במבט מוזר
חסר הבית:
מה אתה מסתכל?
איש:
סתם.
חסר בית:
איזה חוצפן הילד הזה חושב שהוא ייקח לי את הדברים שלי מהפח
שמה.
ואם כבר אנחנו מדברים ואתה כל כך מעוניין בי לפי המבטים שאתה
דופק לי אז לפחות אני רוצה לדעת את שמך.
אז איך קוראים לך?
איש:
יובל.
חסר בית:
שלומי מלך אלנבי, נעים מאוד.
יובל:
אם אנחנו כבר מדברים על זבל אז זה מזכיר לי במקרה איזה מקרה
שקרה לי לא מזמן אתה מעוניין שאני יספר לך אותו?
חסר בית:
בסדר.
יובל מזדקף על בספסל, נמתח ומתחיל לספר לחסר הבית.
חסר הבית מתיישב ומפנה מבטו ליובל ומקשיב
סצינה 2:
חוץ, רחוב שנקין, צהריים:
יובל:
לפני שבוע ראיתי ברחוב אישה נאה שחיפשה משהו בערמת זבל
בינונית. היא נעלה נעלי עקב, לבשה ז'קט מחויט בגוון קרמי
ומכנסיים תואמים. ביד אחת ראיתי אותה מחטט בערמה וביד השניה
מחזיקה פלאפון מהמודלים החדשים.
היו לה גם על האצבעות טבעות בעלי אבני חן עדינות.
התקרבתי לאט, לאט ליד הסרחון של האשפה, הרחתי ניחוח קל של בושם
יוקרתי, מג'יק נואר, אם אני לא טועה.
התקרבתי אליה ושאלתי.
"סליחה מה את מחפשת פה בערמה המסריחה הזאת?"
היא לקחה צעד קדימה לתוך הערמה המסריחה והתחילה לספר לי איך
היא הגיעה למצב הזה.
אישה:
חלמתי חלום לפני יומיים שאני מקבלת מכתב יפהפה ונואש, כמו שרק
מכתב אהבה אמיתי יכול להיות. המכתב הזה שראיתי בחלום בחיים לא
ראיתי וגם לא קראתי אחד כזה. בקיצור בחלום זרקתי אותו עם שקית
הזבל שלי לערמה הזו, הלכתי לעבודה ואז פתאום נזכרתי במכתב הזה
יצאתי מהעבודה במהירות והתחלת י לרוץ לכיוון הערמה הזו ואני
מהבוקר עד עכשיו מחפשת אחריו, אני יודעת שהוא פה אני מאמינה
שהוא פה, זה היה כל כך מציאותי בטוח שזה אמיתי אני פשוט ימשיך
לחפש אותו.
יובל:
אבל רק חלמת על זה , זה לא אמיתי.
אישה:
זה אמיתי! אני בטוחה!!!
יובל:
איך הגעת למסקנה שבכלל תמצאי אותו, את המכתב האהבה שלך?
ודווקא בזבל?
היא נתנה בו מבט חודרני ועמוק
אישה:
למה יש לך הצעה טובה יותר? וחוץ מזה, זה הדבר היחיד שאתה לא
מבין בחיים המשונים האלה?
היא הורידה ממנו את מבטה, ואחזה עוד שקית זבל ירוקה וקראה
אותה. מהשקית נפלו שאריות של אוכל סיני, כמה פחיות בירה ריקות,
עיתוני סוף-שבוע, זר פרחים נבול.
יובל הצטרף בחיפושים אחר המכתב. וכך הם חיפשו עד רדת החשיכה אך
כמובן לא מצאו שום מכתב ושום כלום.
הריח של המג'יק נואר שנחח ממנה נעלם בסרחון של האשפה, יובל כבר
התחיל להתייאש וצעד כמה צעדים אחורה בעוד האישה ממשיכה להיכנס
לתוך הערמה.
יובל:
תגידי אולי נפסיק כבר לחפש כי אנחנו לא מוצאים כלום,
אולי בא לך לבוא לשתות משהו?
אישה:
אין לי זמן לשטויות שלך אני ממשיכה לחפש אני ימצא את המכתב ולי
תהיה אהבה אמיתית ולך לא תהיה.
האישה ממשיכה לחפש בתוך הערמה
יובל מתרחק ואומר יובל:
טוב אני מקווה שיהיה לך
בהצלחה.
בי!
סצינה 3:
חוץ, אחר הצוהריים, רחוב אלנבי:
רואים את יובל יושב על הספסל וחסר הבית מתחיל להתנודד לכיוון
מטה עם הפנים שלו ועומד להירדם.
יובל:
מאז אני עובר שם מדי יום. הערמה כבר גבה מאוד. לפעמים נדמה לי
שיש שם משהו זז בפנים, אני מעדיף לחשוב שזה חתול רחוב, ולא
אישה שמחפשת אחרי מכתב אהבה שלא היה מעולם ושהוא בעצם פרי
דמיונה של אישה עם קצת פיגור.
יובל מסתכל על חסר הבית ורואה שהוא נרדם. הוא מעיר אותו אומר
לו
יובל:
שלום, ותודה שהקשבת לסיפור שלי.
יובל קם ממקומו והולך מהמקום.
" אהבה וזבל ":
סצינה 1:
חוץ, צהריים, רחוב אלנבי:
חסר בית אחד שוכב על הספסל ולידו איש אחד, הם יושבים על ספסל
ברחוב אלנבי בת"א. חסר הבית מסתכל על האנשים ברחוב והשני אוכל
גלידה.
חסר הבית:
ראית את הילד הקטן שמה שמחטט בפח
חסר הבית צועק לכיוון הילד
חסר הבית:
ילד תעזוב את הפח, זה הפח שלי!!
האיש לידו מסתכל עליו במבט מוזר
חסר הבית:
מה אתה מסתכל?
איש:
סתם.
חסר בית:
איזה חוצפן הילד הזה חושב שהוא ייקח לי את הדברים שלי מהפח
שמה.
ואם כבר אנחנו מדברים ואתה כל כך מעוניין בי לפי המבטים שאתה
דופק לי אז לפחות אני רוצה לדעת את שמך.
אז איך קוראים לך?
איש:
יובל.
חסר בית:
שלומי מלך אלנבי, נעים מאוד.
יובל:
אם אנחנו כבר מדברים על זבל אז זה מזכיר לי במקרה איזה מקרה
שקרה לי לא מזמן אתה מעוניין שאני יספר לך אותו?
חסר בית:
בסדר.
יובל מזדקף על בספסל, נמתח ומתחיל לספר לחסר הבית.
חסר הבית מתיישב ומפנה מבטו ליובל ומקשיב
סצינה 2:
חוץ, רחוב שנקין, צהריים:
יובל:
לפני שבוע ראיתי ברחוב אישה נאה שחיפשה משהו בערמת זבל
בינונית. היא נעלה נעלי עקב, לבשה ז'קט מחויט בגוון קרמי
ומכנסיים תואמים. ביד אחת ראיתי אותה מחטט בערמה וביד השניה
מחזיקה פלאפון מהמודלים החדשים.
היו לה גם על האצבעות טבעות בעלי אבני חן עדינות.
התקרבתי לאט, לאט ליד הסרחון של האשפה, הרחתי ניחוח קל של בושם
יוקרתי, מג'יק נואר, אם אני לא טועה.
התקרבתי אליה ושאלתי.
"סליחה מה את מחפשת פה בערמה המסריחה הזאת?"
היא לקחה צעד קדימה לתוך הערמה המסריחה והתחילה לספר לי איך
היא הגיעה למצב הזה.
אישה:
חלמתי חלום לפני יומיים שאני מקבלת מכתב יפהפה ונואש, כמו שרק
מכתב אהבה אמיתי יכול להיות. המכתב הזה שראיתי בחלום בחיים לא
ראיתי וגם לא קראתי אחד כזה. בקיצור בחלום זרקתי אותו עם שקית
הזבל שלי לערמה הזו, הלכתי לעבודה ואז פתאום נזכרתי במכתב הזה
יצאתי מהעבודה במהירות והתחלת י לרוץ לכיוון הערמה הזו ואני
מהבוקר עד עכשיו מחפשת אחריו, אני יודעת שהוא פה אני מאמינה
שהוא פה, זה היה כל כך מציאותי בטוח שזה אמיתי אני פשוט ימשיך
לחפש אותו.
יובל:
אבל רק חלמת על זה , זה לא אמיתי.
אישה:
זה אמיתי! אני בטוחה!!!
יובל:
איך הגעת למסקנה שבכלל תמצאי אותו, את המכתב האהבה שלך?
ודווקא בזבל?
היא נתנה בו מבט חודרני ועמוק
אישה:
למה יש לך הצעה טובה יותר? וחוץ מזה, זה הדבר היחיד שאתה לא
מבין בחיים המשונים האלה?
היא הורידה ממנו את מבטה, ואחזה עוד שקית זבל ירוקה וקראה
אותה. מהשקית נפלו שאריות של אוכל סיני, כמה פחיות בירה ריקות,
עיתוני סוף-שבוע, זר פרחים נבול.
יובל הצטרף בחיפושים אחר המכתב. וכך הם חיפשו עד רדת החשיכה אך
כמובן לא מצאו שום מכתב ושום כלום.
הריח של המג'יק נואר שנחח ממנה נעלם בסרחון של האשפה, יובל כבר
התחיל להתייאש וצעד כמה צעדים אחורה בעוד האישה ממשיכה להיכנס
לתוך הערמה.
יובל:
תגידי אולי נפסיק כבר לחפש כי אנחנו לא מוצאים כלום,
אולי בא לך לבוא לשתות משהו?
אישה:
אין לי זמן לשטויות שלך אני ממשיכה לחפש אני ימצא את המכתב ולי
תהיה אהבה אמיתית ולך לא תהיה.
האישה ממשיכה לחפש בתוך הערמה
יובל מתרחק ואומר יובל:
טוב אני מקווה שיהיה לך
בהצלחה.
בי!
סצינה 3:
חוץ, אחר הצוהריים, רחוב אלנבי:
רואים את יובל יושב על הספסל וחסר הבית מתחיל להתנודד לכיוון
מטה עם הפנים שלו ועומד להירדם.
יובל:
מאז אני עובר שם מדי יום. הערמה כבר גבה מאוד. לפעמים נדמה לי
שיש שם משהו זז בפנים, אני מעדיף לחשוב שזה חתול רחוב, ולא
אישה שמחפשת אחרי מכתב אהבה שלא היה מעולם ושהוא בעצם פרי
דמיונה של אישה עם קצת פיגור.
יובל מסתכל על חסר הבית ורואה שהוא נרדם. הוא מעיר אותו אומר
לו
יובל:
שלום, ותודה שהקשבת לסיפור שלי.
יובל קם ממקומו והולך מהמקום.
היא לקחה צעד קדימה לתוך הערמה המסריחה והתחילה לספר לי איך
היא הגיעה למצב הזה.
אישה:
חלמתי חלום לפני יומיים שאני מקבלת מכתב יפהפה ונואש, כמו שרק
מכתב אהבה אמיתי יכול להיות. המכתב הזה שראיתי בחלום בחיים לא
ראיתי וגם לא קראתי אחד כזה. בקיצור בחלום זרקתי אותו עם שקית
הזבל שלי לערמה הזו, הלכתי לעבודה ואז פתאום נזכרתי במכתב הזה
יצאתי מהעבודה במהירות והתחלת י לרוץ לכיוון הערמה הזו ואני
מהבוקר עד עכשיו מחפשת אחריו, אני יודעת שהוא פה אני מאמינה
שהוא פה, זה היה כל כך מציאותי בטוח שזה אמיתי אני פשוט ימשיך
לחפש אותו.
יובל:
אבל רק חלמת על זה , זה לא אמיתי.
אישה:
זה אמיתי! אני בטוחה!!!
יובל:
איך הגעת למסקנה שבכלל תמצאי אותו, את המכתב האהבה שלך?
ודווקא בזבל?
היא נתנה בו מבט חודרני ועמוק
אישה:
למה יש לך הצעה טובה יותר? וחוץ מזה, זה הדבר היחיד שאתה לא
מבין בחיים המשונים האלה?
היא הורידה ממנו את מבטה, ואחזה עוד שקית זבל ירוקה וקראה
אותה. מהשקית נפלו שאריות של אוכל סיני, כמה פחיות בירה ריקות,
עיתוני סוף-שבוע, זר פרחים נבול.
יובל הצטרף בחיפושים אחר המכתב. וכך הם חיפשו עד רדת החשיכה אך
כמובן לא מצאו שום מכתב ושום כלום.
הריח של המג'יק נואר שנחח ממנה נעלם בסרחון של האשפה, יובל כבר
התחיל להתייאש וצעד כמה צעדים אחורה בעוד האישה ממשיכה להיכנס
לתוך הערמה.
יובל:
תגידי אולי נפסיק כבר לחפש כי אנחנו לא מוצאים כלום,
אולי בא לך לבוא לשתות משהו?
אישה:
אין לי זמן לשטויות שלך אני ממשיכה לחפש אני ימצא את המכתב ולי
תהיה אהבה אמיתית ולך לא תהיה.
האישה ממשיכה לחפש בתוך הערמה
יובל מתרחק ואומר יובל:
טוב אני מקווה שיהיה לך
בהצלחה.
בי!
סצינה 3:
חוץ, אחר הצוהריים, רחוב אלנבי:
רואים את יובל יושב על הספסל וחסר הבית מתחיל להתנודד לכיוון
מטה עם הפנים שלו ועומד להירדם.
יובל:
מאז אני עובר שם מדי יום. הערמה כבר גבה מאוד. לפעמים נדמה לי
שיש שם משהו זז בפנים, אני מעדיף לחשוב שזה חתול רחוב, ולא
אישה שמחפשת אחרי מכתב אהבה שלא היה מעולם ושהוא בעצם פרי
דמיונה של אישה עם קצת פיגור.
יובל מסתכל על חסר הבית ורואה שהוא נרדם. הוא מעיר אותו אומר
לו
יובל:
שלום, ותודה שהקשבת לסיפור שלי.
יובל קם ממקומו והולך מהמקום.
" אהבה וזבל ":
סצינה 1:
חוץ, צהריים, רחוב אלנבי:
חסר בית אחד שוכב על הספסל ולידו איש אחד, הם יושבים על ספסל
ברחוב אלנבי בת"א. חסר הבית מסתכל על האנשים ברחוב והשני אוכל
גלידה.
חסר הבית:
ראית את הילד הקטן שמה שמחטט בפח
חסר הבית צועק לכיוון הילד
חסר הבית:
ילד תעזוב את הפח, זה הפח שלי!!
האיש לידו מסתכל עליו במבט מוזר
חסר הבית:
מה אתה מסתכל?
איש:
סתם.
חסר בית:
איזה חוצפן הילד הזה חושב שהוא ייקח לי את הדברים שלי מהפח
שמה.
ואם כבר אנחנו מדברים ואתה כל כך מעוניין בי לפי המבטים שאתה
דופק לי אז לפחות אני רוצה לדעת את שמך.
אז איך קוראים לך?
איש:
יובל.
חסר בית:
שלומי מלך אלנבי, נעים מאוד.
יובל:
אם אנחנו כבר מדברים על זבל אז זה מזכיר לי במקרה איזה מקרה
שקרה לי לא מזמן אתה מעוניין שאני יספר לך אותו?
חסר בית:
בסדר.
יובל מזדקף על בספסל, נמתח ומתחיל לספר לחסר הבית.
חסר הבית מתיישב ומפנה מבטו ליובל ומקשיב
סצינה 2:
חוץ, רחוב שנקין, צהריים:
יובל:
לפני שבוע ראיתי ברחוב אישה נאה שחיפשה משהו בערמת זבל
בינונית. היא נעלה נעלי עקב, לבשה ז'קט מחויט בגוון קרמי
ומכנסיים תואמים. ביד אחת ראיתי אותה מחטט בערמה וביד השניה
מחזיקה פלאפון מהמודלים החדשים.
היו לה גם על האצבעות טבעות בעלי אבני חן עדינות.
התקרבתי לאט, לאט ליד הסרחון של האשפה, הרחתי ניחוח קל של בושם
יוקרתי, מג'יק נואר, אם אני לא טועה.
התקרבתי אליה ושאלתי.
"סליחה מה את מחפשת פה בערמה המסריחה הזאת?"
היא לקחה צעד קדימה לתוך הערמה המסריחה והתחילה לספר לי איך
היא הגיעה למצב הזה.
אישה:
חלמתי חלום לפני יומיים שאני מקבלת מכתב יפהפה ונואש, כמו שרק
מכתב אהבה אמיתי יכול להיות. המכתב הזה שראיתי בחלום בחיים לא
ראיתי וגם לא קראתי אחד כזה. בקיצור בחלום זרקתי אותו עם שקית
הזבל שלי לערמה הזו, הלכתי לעבודה ואז פתאום נזכרתי במכתב הזה
יצאתי מהעבודה במהירות והתחלת י לרוץ לכיוון הערמה הזו ואני
מהבוקר עד עכשיו מחפשת אחריו, אני יודעת שהוא פה אני מאמינה
שהוא פה, זה היה כל כך מציאותי בטוח שזה אמיתי אני פשוט ימשיך
לחפש אותו.
יובל:
אבל רק חלמת על זה , זה לא אמיתי.
אישה:
זה אמיתי! אני בטוחה!!!
יובל:
איך הגעת למסקנה שבכלל תמצאי אותו, את המכתב האהבה שלך?
ודווקא בזבל?
היא נתנה בו מבט חודרני ועמוק
אישה:
למה יש לך הצעה טובה יותר? וחוץ מזה, זה הדבר היחיד שאתה לא
מבין בחיים המשונים האלה?
היא הורידה ממנו את מבטה, ואחזה עוד שקית זבל ירוקה וקראה
אותה. מהשקית נפלו שאריות של אוכל סיני, כמה פחיות בירה ריקות,
עיתוני סוף-שבוע, זר פרחים נבול.
יובל הצטרף בחיפושים אחר המכתב. וכך הם חיפשו עד רדת החשיכה אך
כמובן לא מצאו שום מכתב ושום כלום.
הריח של המג'יק נואר שנחח ממנה נעלם בסרחון של האשפה, יובל כבר
התחיל להתייאש וצעד כמה צעדים אחורה בעוד האישה ממשיכה להיכנס
לתוך הערמה.
יובל:
תגידי אולי נפסיק כבר לחפש כי אנחנו לא מוצאים כלום,
אולי בא לך לבוא לשתות משהו?
אישה:
אין לי זמן לשטויות שלך אני ממשיכה לחפש אני ימצא את המכתב ולי
תהיה אהבה אמיתית ולך לא תהיה.
האישה ממשיכה לחפש בתוך הערמה
יובל מתרחק ואומר יובל:
טוב אני מקווה שיהיה לך
בהצלחה.
בי!
סצינה 3:
חוץ, אחר הצוהריים, רחוב אלנבי:
רואים את יובל יושב על הספסל וחסר הבית מתחיל להתנודד לכיוון
מטה עם הפנים שלו ועומד להירדם.
יובל:
מאז אני עובר שם מדי יום. הערמה כבר גבה מאוד. לפעמים נדמה לי
שיש שם משהו זז בפנים, אני מעדיף לחשוב שזה חתול רחוב, ולא
אישה שמחפשת אחרי מכתב אהבה שלא היה מעולם ושהוא בעצם פרי
דמיונה של אישה עם קצת פיגור.
יובל מסתכל על חסר הבית ורואה שהוא נרדם. הוא מעיר אותו אומר
לו
יובל:
שלום, ותודה שהקשבת לסיפור שלי.
יובל קם ממקומו והולך מהמקום.
" אהבה וזבל ":
סצינה 1:
חוץ, צהריים, רחוב אלנבי:
חסר בית אחד שוכב על הספסל ולידו איש אחד, הם יושבים על ספסל
ברחוב אלנבי בת"א. חסר הבית מסתכל על האנשים ברחוב והשני אוכל
גלידה.
חסר הבית:
ראית את הילד הקטן שמה שמחטט בפח
חסר הבית צועק לכיוון הילד
חסר הבית:
ילד תעזוב את הפח, זה הפח שלי!!
האיש לידו מסתכל עליו במבט מוזר
חסר הבית:
מה אתה מסתכל?
איש:
סתם.
חסר בית:
איזה חוצפן הילד הזה חושב שהוא ייקח לי את הדברים שלי מהפח
שמה.
ואם כבר אנחנו מדברים ואתה כל כך מעוניין בי לפי המבטים שאתה
דופק לי אז לפחות אני רוצה לדעת את שמך.
אז איך קוראים לך?
איש:
יובל.
חסר בית:
שלומי מלך אלנבי, נעים מאוד.
יובל:
אם אנחנו כבר מדברים על זבל אז זה מזכיר לי במקרה איזה מקרה
שקרה לי לא מזמן אתה מעוניין שאני יספר לך אותו?
חסר בית:
בסדר.
יובל מזדקף על בספסל, נמתח ומתחיל לספר לחסר הבית.
חסר הבית מתיישב ומפנה מבטו ליובל ומקשיב
סצינה 2:
חוץ, רחוב שנקין, צהריים:
יובל:
לפני שבוע ראיתי ברחוב אישה נאה שחיפשה משהו בערמת זבל
בינונית. היא נעלה נעלי עקב, לבשה ז'קט מחויט בגוון קרמי
ומכנסיים תואמים. ביד אחת ראיתי אותה מחטט בערמה וביד השניה
מחזיקה פלאפון מהמודלים החדשים.
היו לה גם על האצבעות טבעות בעלי אבני חן עדינות.
התקרבתי לאט, לאט ליד הסרחון של האשפה, הרחתי ניחוח קל של בושם
יוקרתי, מג'יק נואר, אם אני לא טועה.
התקרבתי אליה ושאלתי.
"סליחה מה את מחפשת פה בערמה המסריחה הזאת?"
היא לקחה צעד קדימה לתוך הערמה המסריחה והתחילה לספר לי איך
היא הגיעה למצב הזה.
אישה:
חלמתי חלום לפני יומיים שאני מקבלת מכתב יפהפה ונואש, כמו שרק
מכתב אהבה אמיתי יכול להיות. המכתב הזה שראיתי בחלום בחיים לא
ראיתי וגם לא קראתי אחד כזה. בקיצור בחלום זרקתי אותו עם שקית
הזבל שלי לערמה הזו, הלכתי לעבודה ואז פתאום נזכרתי במכתב הזה
יצאתי מהעבודה במהירות והתחלת י לרוץ לכיוון הערמה הזו ואני
מהבוקר עד עכשיו מחפשת אחריו, אני יודעת שהוא פה אני מאמינה
שהוא פה, זה היה כל כך מציאותי בטוח שזה אמיתי אני פשוט ימשיך
לחפש אותו.
יובל:
אבל רק חלמת על זה , זה לא אמיתי.
אישה:
זה אמיתי! אני בטוחה!!!
יובל:
איך הגעת למסקנה שבכלל תמצאי אותו, את המכתב האהבה שלך?
ודווקא בזבל?
היא נתנה בו מבט חודרני ועמוק
אישה:
למה יש לך הצעה טובה יותר? וחוץ מזה, זה הדבר היחיד שאתה לא
מבין בחיים המשונים האלה?
היא הורידה ממנו את מבטה, ואחזה עוד שקית זבל ירוקה וקראה
אותה. מהשקית נפלו שאריות של אוכל סיני, כמה פחיות בירה ריקות,
עיתוני סוף-שבוע, זר פרחים נבול.
יובל הצטרף בחיפושים אחר המכתב. וכך הם חיפשו עד רדת החשיכה אך
כמובן לא מצאו שום מכתב ושום כלום.
הריח של המג'יק נואר שנחח ממנה נעלם בסרחון של האשפה, יובל כבר
התחיל להתייאש וצעד כמה צעדים אחורה בעוד האישה ממשיכה להיכנס
לתוך הערמה.
יובל:
תגידי אולי נפסיק כבר לחפש כי אנחנו לא מוצאים כלום,
אולי בא לך לבוא לשתות משהו?
אישה:
אין לי זמן לשטויות שלך אני ממשיכה לחפש אני ימצא את המכתב ולי
תהיה אהבה אמיתית ולך לא תהיה.
האישה ממשיכה לחפש בתוך הערמה
יובל מתרחק ואומר יובל:
טוב אני מקווה שיהיה לך
בהצלחה.
בי!
סצינה 3:
חוץ, אחר הצוהריים, רחוב אלנבי:
רואים את יובל יושב על הספסל וחסר הבית מתחיל להתנודד לכיוון
מטה עם הפנים שלו ועומד להירדם.
יובל:
מאז אני עובר שם מדי יום. הערמה כבר גבה מאוד. לפעמים נדמה לי
שיש שם משהו זז בפנים, אני מעדיף לחשוב שזה חתול רחוב, ולא
אישה שמחפשת אחרי מכתב אהבה שלא היה מעולם ושהוא בעצם פרי
דמיונה של אישה עם קצת פיגור.
יובל מסתכל על חסר הבית ורואה שהוא נרדם. הוא מעיר אותו אומר
לו
יובל:
שלום, ותודה שהקשבת לסיפור שלי.
יובל קם ממקומו והולך מהמקום. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.