חברה שלי אמרה לי שהיא לא אוהבת את זה,
כל העניין הזה עם הכתיבה, זה לא עושה טוב לקשר שלנו, היא
אומרת.

"פעם היית מדבר איתי, ועכשיו? עכשיו אתה מדבר לנייר".

אני סובל מנדודי שינה.
אני סובל מתחושת בדידות.
בכיתי היום מול הטלוויזיה, לא חשבתי שאני מסוג האנשים האלו.

כשהייתי קטן הייתי רואה המון טלוויזיה, בדיעבד, זה נראה כאילו
לא משנה מה היה משודר, העיקר לראות תמונות מרצדות ולשמוע את
קולם של המשחקים, אף פעם לא להיות לבד.

כשהתבגרתי עברתי לסמים, בדיעבד, זה נראה כאילו לא משנה מה היה
משודר, העיקר לראות תמונות מרצדות ולשמוע את קולם של המשחקים,
אף פעם לא להיות לבד.

ועכשיו? עכשיו דברים כבר לא נראים אמיתיים,
המציאות נראית כל כך שבירה, מספיקה רק נגיעה והיא תתנפץ לאלפי
רסיסים, אין בכוחן של התמונות המרצדות וקולם של המשחקים להרגיע
את נפשי.

וחברה שלי אמרה לי שהיא לא אוהבת את זה,
כל העניין הזה עם הכתיבה, זה לא עושה טוב לקשר שלנו, היא
אומרת.