2003

יושבת בחדר שמתמלא דמעות,
בחדר שטוף זכרונות.
חושבת עליך והדמעות רק מתעצמות.
הצללית הכחולה התערבבה עם הדמעה המרה,
והעיפרון השחור אף הוא הפך לדמעה.

דמעות מלוחות שצורבות בעיניים,
שמטשטשות את הראייה.
דמעות חמות שמקררות את הגוף,
שמקררות את הנשמה.
דמעות חמות, אך עם זאת כל-כך קרות,
כל-כך קפואות.

העיניים נוצצות,
אך לא משמחה, אלא מהדמעה,
מהדמעה שקרה כמו קרח.
ואתה,
אתה לא תוכל לנגב את הדמעה כי אתה לא תראה אותה.
ובזמן שאני אזיל עוד דמעה,
אתה לבטח תתרווח במושב,
ואני אסתכל לשמיים, אסתכל לכוכבים,
בתקווה שאראה אותך,
בתקווה שתתחרט ותחזור אליי חזרה.