פרולוג
חושך כיסה את הארץ והרחוב היה שומם. הכל היה דומם, מעין שקט
בראשיתי. פנס הרחוב הבהב ונדלק שוב, דמות חלפה על פניו. דמות
עטויה שחורים, מזכירה במקצת עורב. הדמות התקדמה במהירות מדהימה
לכיוון חצר ביתי. משהגיעה לחצר, ניתרה קלות על אחד העצים
וחיכתה. כעבור שעה קלה, הופיעה משומקום דמות נוספת. הדמות
השניה, כמו הראשונה, עטתה על עצמה מעיל שחור. דומני שהיה זה
מעיל רוח, אך אין זה משנה. הבטתי בהן ארוכות מהחלון ומהיותי
סופר, החלטתי לנסות לעקוב אחריהן שכן הן נראו מעניינות למדי.
משייצאתי מביתי הן בדיוק נסתלקו ועל כן, החלטתי לעקוב אחר אחת
מהן. הדמות נעה במהירות ובחן וקשה היה לעקוב אחריה אך ניתן
לומר שהייתי מיומן בזאת. עקבתי אחריה עד בואי לקצה העיר. שם
הדמות נעצרה ונכנסה לאחד הבניינים הישנים. התקרבתי להביט בחלון
ומולי נגלו פניה, פנים לבנים אך יפים להפליא. זו כנראה פגישתי
הראשונה עם ערפד. כהרף עין, הערפד הופיע מאחורי ותפס בי.
התנגדותי כלל לא עזרה ושיניו ננעצו בצווארי. חשתי קלות בדקירה
ואז הציפה אותי תחושה חזקה של גסיסה. הגסיסה שכתבתי עליה כה
רבות בספרי. גסיסה מהירה, אובדן התחושות כליל עד לרגע של
בהירות מוחלטת.

- לילה 1
התעוררתי למחרת בלילה, ניסיתי לזוז אך לשווא. הייתי תקוע בתוך
מקום קטן וחשוך. כעבור שניות מספר אחד הקירות שנשענתי עליו זז,
הדלת נפתחה. נפלתי על הרצפה, שוכב על יד ארון בגדים מפואר.
הערפד עמד מעלי וחייך קלות. "אני מקווה שישנת היטב, מורגאן"
צחקק הערפד, אני שתקתי. "שמי לוקאס" הערפד המשיך. ניסיתי
להתרומם, אך לא ממש הצלחתי. הערפד הושיט את ידו, לאחר היסוס
קצר נעזרתי בו. כשעמדתי על רגלי, הבחנתי בדמות נוספת, נשית.
הערפדית עמדה בפינת החדר, מביטה בי. "זוהי קלאריס, שותפתי
ל-חיים..." אמר לוקאס ושניהם פרצו בצחוק. יופייה של קלאריס
הדהים אותי אף יותר; גוף מחוטב, חזה עגול ומוצק, עיניים כחולות
עמוקות ושער חלק ושחור. עורה הלבן רק הבליט את יופייה המהמם.
לוקאס הזמין אותי להתיישב על יד שולחן עגול ולהרים כוסית לכבוד
המאורע. קלאריס מילאה במשקה כוסיות לשלושתנו. הייתי עדיין
מסוחרר ומבולבל וכלל לא השגחתי בטעמו של המשקה. התענגתי על
הנוזל האדום והוא אף הציף אותי בתחושות שלא הכרתי מעולם. לוקאס
וקלאריס, כנראה שמו לב לזאת וחייכו לעצמם. "שנת בציר מעולה,
הייתי אומרת..." קלאריס דיברה. קולה הצלול הנעים לאוזני, קול
עמוק וייחודי. "מה דעתך מורגאן?" היא פנתה אלי. "אני, אני לא
ממש מכיר את היין הזה" עניתי בגמגום. שניהם פרצו בצחוק עם שמע
תשובתי. רק אחר שמע צחוקם, הבנתי פתאום מה אני שותה וירקתי את
שארית המשקה מפי. "לאט לך, ידידי. אין לאן למהר..." לוקאס
צחקק. קלאריס מילאה לי עוד כוסית והושיטה אותה אלי. דחפתי את
ידה וניסיתי להימנע מלהביט במשקה, אך ריחו של המשקה משך אותי.
"זהו דם, לא רעל. אין לך מה לדאוג..." אמר לוקאס. קלאריס חייכה
ודחפה את המשקה לידי, קשה היה להתנגד ולבסוף נכנעתי. לגמתי
מהמשקה ונתמלאתי שוב באותן תחושות מענגות. "זהו דם מהול עם
אלכוהול, המשקה האהוב עלי" קלאריס אמרה, והוסיפה "זהו בציר של
99, שנה מעולה". לא התייחסתי לדבריה של קלאריס, התענגתי על
קולה ועל טעמו של המשקה.
"אנחנו יוצאים לטייל, התצטרף אלינו?" שאל לוקאס. לא ממש ידעתי
מה לענות, לא ממש הבנתי מה אני צריך לענות. אך משהם התעקשו לכך
שאצא אתם, הסכמתי. גם כך לא הייתי בבייתי והייתי מטושטש. ניתן
אף לומר שמשך הלילה לא הבנתי דבר ממה שבאמת קורה עד ששמעתי
צווחה מאחורי. כשהסתובבתי ראיתי את קלאריס ולוקאס עטים על נער
ותופסים בו. הנער היה מבועת, בשעה ששניהם מוצצים מדמו. "הצטרף
אלינו, מורגאן. נתחלק גם אתך..." הם אמרו. דם ניגר מפיהם,
ופניהם כוסו סומק. נגעלתי במקצת, אך אינני זוכר שנבהלתי. איני
זוכר כלל שהרגשתי פחד מאז אותו לילה. משסיימו את מלאכתם, לקחו
את גופת הנער והשליכוה לאחד הביבים. הם היו מרוצים ועליזים ואף
פניהם נראו יותר חיות. טיילנו עוד כשעה, בקושי מדברים. קלאריס
עצרה לרגע ורחרחה את האוויר, "כדאי שנחזור" אמרה. לוקאס הנהן
והם פנו הצידה ואני המשכתי אחריהם. כשהגענו לבית, קלאריס נכנסה
לחדרה ולוקאס נעמד לידי. "מצטער חבר," אמר לוקאס "אני חושב
שתצטרך לישון לילה נוסף בארון הבגדים. לא הספקנו להזמין לך
ארון מתים". גמגמתי משהו בתשובה וחיכיתי להמשך דבריו. "שם אתה
צריך לישון, הרי לא תרצה שהשמש תשרוף את פניך שלא לדבר על שאר
גופך". הנהנתי להסכמה ונכנסתי לארון שהתעוררתי בו לפני שעות
אחדות.

- לילה 2
עם בוא ליל המחרת, התעוררתי ויצאתי מארוני. בחדר, קלאריס
ולוקאס ישבו ושיחקו קלפים. "איך עברה השינה?" שאלה קלאריס.
"טוב, אני חושב..." פיהקתי בתשובה. הם סיימו את המשחק והזמינו
אותי להצטרף למשחק הבא. התיישבתי על ידם וחיכיתי לקלפים
שיחולקו. קלאריס ערבבה את החפיסה וחילקה את הקלפים. קלאריס
הייתה יפה, אך באותו לילה היא הייתה מושלמת. ישבתי עם הקלפים
ובהיתי קלות בקלאריס. ניתן לומר בוודאות שלוקאס וכן גם קלאריס
ראו זאת בבירור. לוקאס צחק קלות וקלאריס חייכה. "זה מאוד מחמיא
לי, מורגאן" פנתה אלי קלאריס. ממה שהבנתי חיי שהיו, אבדו לי כך
שבאמת לא היה אכפת לי. "יישאר לך זמן בשביל זה" לוקאס צחק,
"נסיים קודם את המשחק וחוששני שיש לי קלפים מנצחים". משלוקאס
ניצח מספר פעמים ברציפות, הזמין אותנו למשקה. יצאנו בעקבותיו
לבחוץ ועברנו על פני רחובות אחדים.
משהגענו, נגלה לפני פאב שכונתי, נטוש למראה. "שדים ורוחות,
באנו לשרוף אתכם בשם האלוהים" צעק לוקאס. נשמע צחוק, ערפד דקיק
למראה פתח את הדלת. "היכנס לוקאס, מזמן לא התראינו. אני רואה
שהבאתם חבר, חדש?" הערפד שאל. "כן, הוא חדש. שמו מורגאן",
קלאריס דיברה. "ברוך הבא מורגאן, תבורך גם אתה." דיבר הערפד.
חייכתי קצרות ועקבתי אחריהם לתוך הפאב. נדהמתי לגלות שהפאב היה
הומה, ערפדים. לפחות שלושים פנים לבנות היו שם. מוסיקה נשמעה
ברקע, בלאק קליל ועדין. לוקאס נבלע בקהל, אך שמחתי לגלות
שקלאריס נשארה לידי. היא פנתה לעבר הבר ומשכה אותי אחריה.
"סמואל, תואיל להביא לנו משקה", קלאריס פנתה לברמן. הערפד פנה
מעבר לווילון ויצא עם שני כוסות מלאות במשקה. "תודה לך סמואל,
לוקאס ישלם" קלאריס אמרה. "אין בעיה", ענה סמואל בקצרה ופנה
למישהו אחר. "קח שתה, שלא תתמוטט לי אחר כך מאפיסת כוחות",
פנתה אלי קלאריס. ישבתי ושתיתי את הדם המהול. הוצפתי שוב באותן
תחושות עונג ואף נראה שאיבדתי עצמי לרגע. לפתע הרגשתי משהו
עובר על צווארי. מצאתי את ידה של קלאריס על מחליקה על צווארי.
חייכתי קלות וחיכיתי לתגובה, קלאריס תפסה בחולצתי ומשכה אותי
כלפיה. פניה התקרבו אל פני והתנשקנו. משעצרנו, קלאריס חייכה
קלות ומשכה אותי חזרה.
לקראת בוא השחר, יצאנו חזרה לבית. משהגענו לוקאס ישב עם ספר
בידו וקרא בו, לידו היה מונח ארון מתים חדש. לוקאס הרים את
עיניו מספרו, "זה בשבילך, מורגאן. שותפנו החדש..." אמר. חייכתי
והודיתי לו, לוקאס חייך חזרה והמשיך לקרוא בספרו. ניסיתי לשוחח
קצת עם קלאריס כיוון שלא הספקנו לדבר בדרכנו חזרה. "אני מבטיחה
שנדבר מחר", אמרה קלאריס ונשקה לי על שפתי. מיקמתי את ארוני
בסלון. נזכרתי שאף לא הייתי בשום חדר אחר אך לא היה מנומס
לבדוק אותם. לוקאס הרים פתאום את ראשו ואף קם במהירות רבה,
"מצטער, בוא ואראה לך את חדרך" אמר. לוקאס לקח את ארוני והוביל
אותי לחדר פינתי. הבאתי את מרבית רכושך מדירתך הקודמת, הכל
בחדר" אמר לוקאס והניח את הארון בחדר. "תודה לך, לוקאס" הודיתי
לו שוב והוא הלך. דירתי הקודמת הייתה חדר שכור וחפצים מעט היו
לי. "החדר מסודר בדיוק כמו הישן", חייכתי לעצמי. פתחתי את
הארון החדש ונשכבתי לישון.

- לילה 3
התעוררתי נוטף זיעה, ארון המתים היה בסדר ואיני חושב שהוא גרם
לכך. הרמתי את מכסה הארון ויצאתי לחדר. קלאריס ישבה עם רגליה
משולבות על יד הארון וקראה עיתון. "ערב טוב, מורגאן. איך עברה
השינה?" קלאריס דיברה בלי להרים את ראשה. התקרבתי אליה וסיפרתי
לה על הלילה שהיה. היא הקשיבה וחייכה קלות. "אל תדאג, זה אורך
בערך 7 ימים." אמרה קלאריס. "מה אורך 7 ימים?" שאלתי והתיישבתי
מולה. "נצא קודם לארוחה, אני אסביר לך אחר-כך" אמרה. קמנו
ויצאנו מהבית, הלכנו מהר ותוך זמן קצר מצאנו את עצמנו במרכז
העיר. קלאריס עטה על נערה וכמעט שנשכה אותה, אך כשראתה שאני
חסר עניין, עזבה אותה. "מורגאן, כדאי שתתחיל להתרגל לזה. לא
תמיד תוכל להתחמק מזה..." פנתה אלי קלאריס. הייתי מהורהר במשהו
ועל כן השבתי במלמול. המשכנו ללכת ברחובות עד שהגענו לפאב
ששהינו בו בלילה הקודם. קלאריס דפקה קלות על דלת העץ העתיקה
וצעקה לקריס. כעבור שניות מספר פתח לנו את הדלת, שוב הערפד
הדקיק. "ברכות! קלאריס והחדש... מורגאן, אם אני לא טועה", פנה
אלי קריס. "אינך טועה..." עניתי לו בחיוך.
הפאב היה מלא הרבה יותר מבלילה הקודם, ואני לא ממש הבנתי
מדוע. כשהתיישבנו, שאלתי את קלאריס בקשר לדבר. קלאריס צחקה
קצרות "גם אנחנו צריכים לשמור על הנכסים שלנו ולכן רובנו
עובדים"... "והיום יום שישי, ולכן..." ולפני שהספקתי לסיים
קלאריס הוסיפה "כן, גאון שלי. רובנו אינו עובד". לאחר כמה
משקאות, קלאריס נשקה לי ומשכה אותי לעברה ואיני חושב שזה היה
בהשפעת השתייה. התמזמזנו לנו כחצי שעה עד שנזכרתי במה שקרה לי.
"קלאריס", פניתי אליה, "הבטחת שתסבירי לי מה בדיוק קרה לי...
מה אורך 7 ימים?" קלאריס ליקקה אותי חפוזות על הלחי ונראתה קצת
מאוכזבת. "טוב, אני אסביר לך. למרות שאין זה בכלל מעניין" היא
אמרה ולגמה עוד מהמשקה. "גופך עובר שינויים בתקופה זו, הרבה
שינויים... אך אתה לא מודע להם". "אילו שינויים?" שאלתי אותה
בעניין. "אתה נורא סקרן. כנראה בשל היותך סופר או שההפך הוא
היותר נכון?" היא שאלה אותי בחיוך. השבתי לה חיוך והתיישבתי
ביתר נוחות. "השינויים שכל אדם עובר לפני שהוא הופך לערפד.
שינויים כמו במחזור הדם ושינויים אחרים." הסבירה קלאריס.
"וכנראה בנוגע לשאלתך הבאה", המשיכה קלאריס "השינויים משפיעים
על צבע עורך, על מהירותך ועל עוד הרבה דברים"... צחקתי בהפתעה
ומשכתי את קלאריס אלי, "זו באמת הייתה בערך השאלה הבאה שלי".
התמזמזנו עוד קצת בפאב ולאחר שקלאריס שילמה למוזג, יצאנו בחזרה
לבית.
בבית קלאריס הלכה להתקלח ואני ביליתי את הזמן במשחק שחמט עם
לוקאס. מעולם לא הייתי חובב שח אך הייתי שחקן טוב, אולם לוקאס
גרם לי להראות גרוע. הוא הביס אותי ללא מאמץ בכל הפעמים
ששיחקנו. כשלוקאס פרש לחדרו, קלאריס אמרה לי בצחוק שאיני צריך
להתעצב. "לוקאס חי בסביבות ה-200 שנה ובזמנו משחק השח היה מאוד
פופולארי. פערתי את פי בהפתעה וקלאריס ממש השתפכה מצחוק. לבסוף
קלאריס נשקה לי והוסיפה שאני בחור מאוד מצחיק. נשקתי לקלאריס
בחזרה ונפניתי לחדרי, למיטה או יותר נכון, לארון...

- לילה 4
התעוררתי מוקדם הפעם, ולוקאס אף ישן עדיין. קלאריס ישבה על
הספה בחדר האורחים והאזינה בעיניים עצומות למוסיקה גותית שקטה.
התגנבתי לכיוונה בניסיון להפתיעה בנשיקה, אך כנראה שלא הייתי
מספיק מיומן בזה, כיוון שהיא פקחה את עיניה. "מורגאן יקירי,
אתה מאוד רועש" היא פנתה אלי בחיוך. "אך אין מה להשוות לפעם
הקודמת שבה ניסית להתגנב אחרינו..." הוסיפה. "הפעם הראשונה שבה
ראיתי אתכם?" הרהרתי בקול. "אכן, והיית מאוד מצחיק. חשבת שאתה
משטה בנו ואין אנו מודעים לנוכחותך, אך בני-אנוש נוטים לעשות
טעויות כגון אלו." היא אמרה בנימה משועשעת, והוסיפה "כמו שכבר
אמרתי, גופך משתנה ואתה הופך אט אט לאחד מאתנו ויכולותיך
משתפרות". הסתכלתי על עצמי במבט בוחן ואכן צבע עורי היה חיוור
בהרבה ממה שהיה פעם. הסתכלתי בחזרה על קלאריס וראיתי אותה שוב
צוחקת. חייכתי אליה וביקשתי שתספר מה בדיוק קרה באותו לילה
שפגשתי בהם לראשונה.
"אני אספר לך ואף אסביר לך הכל." אמרה קלאריס והתיישבה בכורסא
מולי. "אכן היינו צריכים כבר לספר לך..." היא מלמלה. "לוקאס
ואנוכי היינו בדרכים כבר עשרות שנים, מטיילים ברחבי באירופה
ונהנים מכל הבא ליד. לפני מספר חודשים החלטנו להשתקע פה בעיר".
"ולמה כאן?" קטעתי אותה. "אני אסביר הכל. אסור לך להיות כה
סקרן..." קלאריס אמרה שוב בחיוך. "היינו מבקרים כאן רבות במהלך
מסעותינו. בעיר זו יש את אוכלוסיית הערפדים בין הגדולות
באירופה, ועל כן היא גם בין המעניינות ביותר. כפי שהנך מבין,
איננו זקוקים לכסף רב שכן אוכל אנו תמיד יכולים להשיג".
"ושינה?" התפרצתי. קלאריס העוותה קלות את פניה וחייכה שוב.
חיוכה של קלאריס היה מקסים, אך אותי הוא גם הטריד. "אל תקטע
אותי, איני אוהבת שמתפרצים לדברי..." אמרה בחיוכה והמשיכה
"להעביר את היום גם לא היה קשה, היינו שוכרים חדר למשך היום.
בזמנים קשים, היינו ישנים בבתים נטושים ואף היינו לפעמים
מסתפקים במרתפים. אך אין זה מעניינינו, המסעות שלי ושל לוקאס.
הגענו לעיר כיוון שמאסנו בדרכים ורצינו לנוח קצת ממסעותינו.
שכרנו פה דירה, ומצאנו לנו עבודות. עכשיו בנוגע אליך..."
קלאריס התיישבה ביתר נוחות ושילבה את רגליה. "קראנו את ספרך
והוא נורא קסם לנו. אהבתי במיוחד את מורין, דמות שמצאתי משעשעת
אך עם זאת גם אכזרית". ניסיתי להודות לקלאריס על המחמאה אך
משהתחילה שוב לחייך, השתתקתי. "היינו בתחילתו של ספר והיינו
זקוקים לדחיפה קלה. כיוון שיש לך כשרון יוצא דופן והראית ידע
מעמיק על תקופת הרנסאנס, החלטנו לצרף אותך אלינו".
קלאריס קמה יצאה למטבח וחזרה עם בקבוק של המשקה, ששמו גיליתי,
הוא "רימאר". היא מזגה את המשקה לשלושה כוסות ולגמה מכוסה שלה.
לא הבנתי לשם מה הכוס השלישית אך שמתי לב שמצדי הושטה יד לעבר
הכוס. הסתובבתי בפליאה ואולי אף במבוכה וראיתי את לוקאס לוגם
משלו. "שלום מורגאן, איך עברה השינה?" פנה אלי לוקאס בחיוך.
"בסדר, תודה..." מלמלתי לו בתשובה. קלאריס הציעה שנצא ושלוקאס
ימשיך לספר לי מכאן, לוקאס הנהן בהסכמה. תוך דקות, יצאנו שוב
לעיר. הלכנו שלושתנו למועדון שעוצב במראה של ימי-הביניים שנורא
הקסים אותי. לוקאס סיפר לי את כל מה שקרה לי ביום שנפגשנו
ואפילו מה שקרה לי לפני. כפי שמסתבר, הם שמו עין עלי כמה ימים
לפני. לקראת השחר, חזרנו לדירתנו.

אפילוג
סיימנו לכתוב את הספר, הביקוש אליו רק גובר. בעיתונים נכתב
ש"ירח שחור" הוא אחד הספרים הכי טובים שנכתבו על ימים עברו.
אצל קלאריס גיליתי דברים יותר מטרידים מחיוכה ואין אנו מדברים
כבר כמה חודשים. לוקאס יצא שוב למסעות, אך אנחנו מצליחים לשמור
על קשר. לאחרונה הוא ביקר בשוויץ, ונשאר לשהות שם מספר חודשים.
אני עצמי גר עם מריאן, בדירה נחמדה קרוב למרכז העיר. הכרתי
אותה באחת המסיבות במועדון של ימי-הביניים. מריאן נורא מקסימה
ואנו יחד כבר כשנה ואני שמח על כל לילה שלי אתה. למען האמת,
אני שמח על כל לילה שנופל בחלקי בגופי הנוכחי ואף מודה לאלה
שאחראים; לרגעים האינסופיים בצורתי השמימית, לחיי האלמוות
הטהורים הללו, ללילות הערפד.