חייו חלפו לנגד עיניו,
זריזים מהירים כארנב.
בסיפוק הוא חשב,
אכן חיים לתפארת ניהלתי
אבל מה עכשיו ?
לסיים הכל, ליפול ?
לא בי תלוי הדבר
אולי עוד יום ?
רצונו גבר,
בעוד יום חשקה נפשו.
לחיות, לנשום, לחוות
וכך לאט היצר כבשו.
רוצה לחיות אנוכי, לחיות
מוות זה בא טרם זמנו!
גור לך מלאך,
אולי חיוך יציל והוא יברח.
בזה הרגע זו המחשבה,
לפתע הנפש כאבה,
היא נשלפה בעוז מהגוף
והמלאך חייך, כה שקוף.
אין איש שלרגע זה מוכן
אין איש שלא הולך בראש מורכן!
מוקדש לסבי ששיחות עימו שימשו השראה לשיר זה ונפטר במהלך כתיבת
שורות אלו. |
